.

1. משפחות מוטרדות מהיצר הרע של הילד  שלשיטתם קיים מלידה. זאת למרות שכבר במאה ה-18 -תקופת ההשכלה,  נעשה ניסיון לראות בילד את הטוב שבו, גישתם של הפילוסופים: רוסו, וולטר, לוק ודיואי לא שינתה את דרך המחשבה של רבים, שעדיין חוששים כמו האם לינדה בסרט, שילד יגדל באופן "טבעי" כי מצב זה מוביל לתרבות רעה. לכן צריך לדכא את מאווייו כמה שיותר מוקדם...!!!!!.
2. המשפחות בסרט מבודדות מאד מהחברה מסביב, וקשה להבין מדוע. בעבר הרצון לחיות על פי אמות מידה חריגות, הביא לתופעת הקומונות. בדרך זו יכלו חברי הקומונה לחיות על פי דרכם, מבודדים מהסביבה ה"משחיתה", אך חיו בקרב חברים לדעה, ויכלו למצוא לעצמם בני זוג, שגדלו בדרך דומה לשלהם. אגב הקיבוצים עיצבו את הקיבוץ באותה דרך מסיבות שונות.
3. הורים המבקשים להצליח לחנך את ילדיהם בדרך התנ"ך, חייבים להקדיש  את כל זמנם לנושא. אגב למרות שהאישה מתחנכת להיות עקרת בית, על פי הקודים המסורתיים, אנו רואים שהיא גם המורה של ילדיה, תפקיד זה מחייב אותה  להיות גם משכילה, מבלי לפגוע בחשיבותה של עקרת בית.  אנו רואים שהנשים לבית בקנל בפיטבורג ארה"ב, ונשות משפחת אנגלנדר, מדובר,  שבחבל קנט באנגליה, הן משכילות ומנהלות בי"ס קטן בביתן. הבת הולי התקבלה למכללה למרות שלמדה כל חייה בבית בלבד.
4.  המשפחות כפי שאנו רואים בסרט מקדישות את עצמן לגידול הילדים, האב  פול בקנל הינו כומר הקהילה –משרה דלת הכנסה, (שהוא מנסה להשלים במכירת  תוכנית לימוד) ונמצא זמן רב עם ילדיו.. המשפחה בחרה להתגורר ברובע דל בקרב מעמד נמוך של "צבעונים" בשל עלויות המחיה הנמוכות או כחלק מניסיונה להשפיע על הסביבה. יחד עם זאת אנו  שומעים מאחד השכנים  שהילדים אינם מתערבבים בילדי השכונה, דבר המצביע על הבעייתיות בדרך החינוך.
5. נראה שהחינוך הקפדני בסרט אינו "מחזיק מים" (ביטוי עממי), ההורים מקנים לילדים ערכים, אך אינם סומכים עליהם שערכים אלו יחזיקו מעמד בעימות/אימות עם הסביבה החיצונית. הנחת היסוד בחינוך שאנו רואים ,מבלי לבקר אותו רעיונית, היא שכל העולם מלא שדים ורוחות רעות, שעלולות להפיל את הילד  לגיהנום. לכן  יש לבודד את הילדים מהסביבה. ביה"ס הוא מקום שהאמת או העימות עלולים  להפוך את הילדים לספקנים באשר לדרך בה הם הולכים, לכן ההורים ימנעו מהם ללכת לשם ויצרו להם  ב"יס ביתי שינתק אותם מהשפעות העולם החיצוני.
6. גם בארץ קיים זרם של " החינוך הביתי"  כמו הזרם החרדי, שבו ילדים  מתערים עם הדומים להם  בלבד.  החרדים החוששים מאד מהשפעות זרות, הקימו בתי ספר משלהם, שיתרונם על פני המצב בסרט, בכך שלילדים הזדמנות לצאת מהבית ולפגוש דעות  מעבר לאלו שבד' אמות ביתם. החינוך הביתי החילוני, מקיים מפגשים בגנים ציבוריים, ובבתיהם  של חברי הקבוצה.
7.  דוגמא לחינוך רעיוני שיכול "להחזיק מים" הוא חינוך לצמחונות ז"א הורה, המאמין שלא נכון לאכול בע"ח -בשם הרעיון "שאינך יכול ליהנות מסבלם של אחרים".  או שאינך אוכל בע"ח כי זה לא בריא - נמצא במיעוט. יחד עם זאת אתה מצפה שילדך יצא לעולם הרחב יישב במסעדה ויראה שמגישים לאחרים בשר ולא יתפתה לאכול גם.  נושאים דומים הם  שמירה על סביבה ירוקה , בעזרת חינוך למיחזור. הימנעות משתיית אלכוהול או הימורים, אתה מצפה שהילד שלך ימנע מכל אלה  גם כשאינך לידו. 
8.  חינוך נכון מבוסס על העובדה  שלא ניתן להצמיד לכל ילד שוטר ( או את בלה האווזה שהלכה אחרי פינוקיו והזהירה אותו מה אסור לעשות) ולא ניתן להצמיד לכול האישה שוטר, שלא תוטרד מינית, או שוטר  שירתיע כל נהג  בכבישים. מדיניות נכונה אינה מוסיפה שוטרים אלא אנשי חינוך. אם החינוך אינו עומד בלחצי הסביבה משהו בחינוך לא הצליח. או  שהרעיון לא הוכיח את עצמו במבחן החיים- למשל  כאשר ההתנזרות מבשר לא  תרמה לבריאות. או שהילד/נער לא הפנים באמת את הרעיון שאסור לשתות אלכוהול, ויעשה זאת ברגע שמסירים ממנו מבט/ השגחה . או שהחינוך לא הביא בחשבון את לחצי הסביבה, כמו חברת השווים בגיל ההתבגרות, והצורך הטבעי בהתנסות כמו גם הסקרנות הטבעית של האדם.
9. האב פול בקנל,  טוען שהילד צריך ללמוד שיש דברים שאסור לעשות. הוא מסביר "החוקים הנוקשים חשובים כי זה מראה לילדים שיש דברים שאסור לעשות, לא לצעיר, לא לנער, ולא למבוגר - גם לי יש דברים שאסור לעשות ... עד כאן הרעיון בהחלט ראוי, אכן יש דברים שאסורים, ולכל גיל יש את האיסורים שלו . אך מדוע מכים ילד כאשר הוא עובר על הדברים האסורים עליו? ולא מכים את האב? האם הוא אף פעם לא עובר על הדברים האסורים? נראה שעצם הרעיון שגוי כי הוא נותן לגיטימציה להכות נשים שאינן מצייתות לבעליהן? ובסינגפור המדינה הנקייה בעולם, מותר להלקות מי שזורק מסטיק ברחוב   (100 הצלפות על פי החוק).   נראה שהשימוש במכות כדרך להחזיר אדם למוטב, אופיינית לתרבות הנוצרית והמוסלמית-עד היום, גם בבתי המשפט, הטילו  ומטילים על מבוגרים עונשי מלקות.
10. .העובדה שהילדים אינם מתערים ומתנסים בחברת ילדים אחרים היא פסולה כי היא מונעת מהילד להתפתח כיצור חברתי מיומנות שעליו ללמוד  גיל  11 , קצת לפני גיל ההתבגרות.
    11 הלחץ התמידי של ההורים  על הילדים  24 שעות ביממה והעמדת הילד תחת זכוכית מגדלת התנהגותית, היא בלתי נסבלת. העובדה שלינדה וגם בוורלי האמהות  בשני הבתים מתפקדת כשוטרות, כשופטות ומבצעות היא בלתי צודקת ומעמידה את שפיותם של הילדים בסכנה. האם אינה מעלה בדעתה שאולי הילד שאמר לה שסיים את מטלותיו לא שיקר, אלא הבין את המטלות אחרת ממה שהיא הבינה! (כמה פעמים גילנו שהוראה שלנו הובנה לא נכון????), האם בלתי הגיוני שהילד הבין אחרת מאמו?. החשש בהתנהלות חינוכית מסוג זה הן,  שהתוצאות המוצגות בסרט  יכולות ללמד על בעיות נפשיות שעלולות להתפתח  כפי שאנו רואים אצל ג'ואי סלווטי מייצר המחבטים. כל ההתנהלות של ג'ואי מלמדת על  אדם הלוקה בנפשו (התפילה באמבטיה, ההתגלות האלוהית שהובילה אותו ליצר את המחבטים) הסרט אינו מספק פרטים על  ילדותו של ג'ואי, אבל אין ספק שהוא גדל תחת שבטו של חינוך אלים, כמו שבתו טניה חווה  בביתו, חינוך מסוג זה המדכא מאווים מוביל  לחיפוש אלטרנטיבות דמיוניות או נסתרות, מאווים נסתרים עלולים לפרוץ בדרך פרוורטית  הפוגעת בחברה או מתבטאת בפגיעה עצמית. דיכוי מאווים מוביל לדיכוי העצמיות ואיבוד האישיות. גם האב פול בקנל מספר שהגיע ל"הורים על פי התנ"ך" לאחר שחווה התגלות או חיזיון שבו הרגיש שהוא נופל לגיהנום. ברור שהחזיונות הם הפחדים הסמויים שהטמיעו בהם מילדותם.
    על רקע יום השואה  חשוב שנבחן את העם הגרמני שחונך לצייתנות ולמילוי  פקודות, והוכיח עד כמה נוראית יכולה דרך חינוך זאת להגיע. דרך החינוך הנכונה היא ללמד ולשנן לילד  שיבדקו היטב  (וטוב יעשו אם יתווכחו על כך) , כי גם פקודה עלולה להיות בלתי חוקית בעליל.
    עוד מספר מילים על ג'ואי סלווטי -הסיפור שלו מלמד שהגבר הזה אינו בודד כי הוא הצליח לתרום כ-1000 מחבטים כאלו ויש ודאי גם אחרים שהוא עדיין לא הגיע אליהם וזה מה שמדאיג.
    
    12. שתי המשפחות הנדונות הקדישו את חייהן לגידול הילדים ולא בקומונה, מה שיוצר לבת הגדולה –בת ה-26 בעיה אמיתית למצוא גבר שמתאים לה בסביבתה הקרובה.והיא נותרת רווקה כשאחותה הצעירה מתחתנת לפניה.
     
    13. בחירת אמצעי המלקות נראית בעיני-עיניים יהודיות, נוראה.  כשהורה מכה מתוך חולשה רגעית, ניתן  להבין זאת כי כולנו בני אדם ויש לנו רגעי חולשה.  באתר תפוז ניתן לקרוא על תחושת מבוגרים על המכות שקיבלו בילדותם http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-12456-31197012.htm
    אחת הנשים כותבת:
    "........ כלומר המכות שלו (של אביה ד.ש.) לא היו מעצבים. היו חינוכיות (אפשר לחלוק עליו כמובן. אך כך זה היה  להגדרתו). זכורה לי רק פעם אחת שהוא היכה אותי. אחרי שהסביר לי כמה חמור היה מה שעשיתי. אני כמובן לא זוכרת מה זה היה, רק את העלבון. אימא שלי הייתה מחטיפה על ימין ועל שמאל. לא לשם החינוך. כדי להרגיע את עצביה. לשניהם כבר סלחתי.|1| ....."
    קשה לקבוע מסמרות בנדון, וכל הסבר אינו חף מתחושות סובייקטיביות. קל יותר להזדהות עם האם שהכתה כדי להרגיע את עצביה, וקשה  להזדהות עם האב שתכנן את המכות  ואינני מסוגלת להתחבר לאם בסרט שעל כל אי ציות שולפת את המקל ופותחת ב"טקס המלקות"  בעיני זה נוראי .
    
    14.שפה מבלבלת- המשפט "חושך שבטו שונא בנו" -יצר מצב פסיכולוגי שמאפיין ילדים ונשים מוכות. אלו מתקשים להכיר בכך שהאדם הקרוב אליהם ביותר, זה שצריך להגן עליהם מכול האלימות שמסביבם הוא זה שמכה אותם הוא זה שכופה את חינוכו בדרך אלימה. התוצאה היא שילדים מוכים כמו נשים מוכות נוטים להצדיק את המכה, "מגיע לי"  "זה לטובתי" וראינו את זה בדבריו של הנער  שהוכה רבות ועמד והצהיר עד כמה זה היה לטובתו. אחותו מנגד לפחות לא השתכנעה שזה היה לטובתה היא ציינה שכעסה על כך ואני שמחה בשבילה למרות שמיד אח"כ היא הצהירה שכנראה תכה את ילדיה. הדבר החמור ביותר בהתנהגות האם היא שהיא מכה את הילד, כופה עליו להתנצל, ואח"כ מחבקת אותו ומלטפת. מצב זה דומה לסצנריום של הגבר המכה את אשתו ומגיע אח"כ עם זר פרחים ענק או צמיד זהב ומצפה שתסלח לו..... והיא אכן סולחת. 
    
    15. .אהבתי מאד את ביה"ס הביתי שמוצג בסרט ואת האמהות שהן גם מורות. השילוב של הורה מורה קסום בעיני והייתי שמחה ללמוד דווקא על כך יותר . דרך  דוגמא זו אנו רואים עד כמה ההורים הללו לוקחים אחריות על ילדיהם, גם אם זה גובל אצלם בשטיפת מוח וחוסר פתיחות .
    
    וידוי-באופן אישי מעולם לא הכיתי את ילדי ולא הרגשתי צורך לעשות זאת, גם אם זה מוזר לדידם של אחרים. יחד עם זאת היו מצבים שבהם הרגשתי חסרת אונים כי לא השגתי את מה שרציתי או מה שנדרש מילדיי. לשמחתי, חוסר האונים שחשתי לנוכח כשלוני להשיג מה שרציתי, שידרג אותי, והפך אותי ליותר חכמה, כי נאלצתי למצוא דרכים מתוחכמות יותר מסטירה או מכה כדי להשיג את מטרותי.
    
    הערות לגבי נושאים נוספים  בסרט

1. הדחת ההורים מתפקידם ההורי- במדינה שבה גלים של  מהגרים/עולים הגיעו חסרי שפה ונטולי מעמד המדינה פרסה עליהם חסות ו"התנדבה" לאמץ את ילדיהם כי המדינה וותיקיה יודעים טוב יותק מה טוב לילד 
2. דור חדש של אמהות פמיניסטיות שהעתיק את המודל הנוצרי-היוצא מנקודת מוצא שהאישה היא התגלמות החטא ולכן כל מעייניה מבקשים להפוך לתואם גבר.
3. אתיקת העבודה שהתלבשה על מעמד האישה החדש וכלאה בשל נוחות פוליטית את שני ההורים במקומות עבודה עתירי זמן –רחוק מילדיהם. מה יותר נוח למשטר פוליטי מצעירים בגיל ההורות שאין להם דקה לנשום, 

הסרט הובא במטרה להציף את נושא המלקות אל פני השטח כי קיימת תחושה מוטעית שהאיסור על מלקות הוא זה שפגע בסמכות ההורית והמורית הסרט שכביכול מעלה את יוקרתן של המלקות תורם בעקיפין למציאת המפתח שאבדנו  וזה לא הסמכות, והיכולת החוקית להכות ילדים, הסרט הראה לנו משפחות מוצלחות כי הן הקדישו את חייהם לילדיהם. ואת זה חשוב לראות וחשוב לבדוק כיצד ניתן להחזיר את המצב לאחור או לפחות את חלקו. 
ולסיום כדאי לצפות בסרטון על מורה מכה במצרים שצפייה בו תעורר את הנימים החשובים בלבנו ובמוחנו להתנגד להכאת ילדים בכלל.
 http://www.viatalaserviciu.ro/view_video.php?viewkey=c886e9247542e06ebb70