זוגיות-לא מה שחשבתם-גילוי נאות/2011
ד"ר דליה שחף
-מרצה בכירה לחינוך ופנאי במכללת אוהלו
מותר לצטט ולהעתיק ולהעביר את המאמר בציון שם הכותבת
כמה חבל שאחרי מאמצים אנושיים כבירים, סדנאות עתירות ממון, ומהפכה תרבותית של ממש , אף אחד לא סיפר לנו את האמת העירומה שזוגיות לא נועדה עבורנו .
הטבע הערמומי לא ברא זיווגים בעולמו על מנת לספק את מאווייהם של שני בוגרים המבקשים להינות מאקט "הייחוד" גם אם אחד מבני הזוג הוא דנה ספקטור[1]. הטבע בדרכו הנכלולית מפתה זוגות לדבוק זה בזה, ומשהצליח "ויהיו לבשר אחד"...." בראשית ב' 24, הוא מוליך אותם מוכי עיוורון אל מטרתה של אמא טבע -אל ההזדווגות שמולידה את צאצאינו.
מכאן מתחיל המסע שלו יועדנו, ולו יועדו הורינו והורי הורינו לפנינו- העמדת הדור שיחליף אותנו בבוא העת. כמה מצער שכל אלו שעשו זאת לפנינו, לא הבינו, וכשהבינו הסתירו מאתנו, או שסירבנו להאמין שאנו סך הכול חוליה בשרשרת עתיקת יומין של המין האנושי.
עד לפני מאתיים שנה, בטרם התעורר הליברליזם והסוציאליזם, שיתפה התרבות האנושית פעולה עם הטבע. גם אחרי הקלקול שהביאה המהפכה החקלאית לפני 12,000 שנים[2] , המשיך שיתוף הפעולה של האדם עם הטבע, זה התבטא בחובת הנישואין. חלק מהאנושות שחי בתנאים קשים להישרדות, חייב זוגיות ולא התיר לידת ילדים אלא במסגרת נישואין שהפכה לטאבו[3], שנשמר בקפדנות תחת איומי סנקציות חברתיות מכאיבות. החברה ערמה אין סוף קשיים וחרמות, רק על מנת ליצור מחויבות לקשר הזוגי שצורתו הנוצרית היא "עד שהמוות יפריד בייננו" וכול זה על מנת להגדיל את יכולת ההישרדות של "גורי" אדם, שבניגוד ליונקים אחרים, זקוקים לזוגיות ארוכה ומאמץ משותף של המשפחה המורחבת. על מנת שלא לחטוא לאמת נציין שהיו חברות שלא חייבו נישואין, אך החיים בחמולה סייעו לגדל את הצאצאים.
.
במה שונה האדם מיתר בע"ח?
בנושאים רבים שאין זה המקום לפרט, ולעינייננו נתייחס לשלושת המשתנים הבאים:
1. גודל המוח
2.המיילדת
3. הסבים והסבתות
המיילדת
המיילדת מקורה בחטאה של חווה על אכילת פרי עץ הדעת, ונענשה "בצער תלדי בנים...." בראשית ג: 16-19 . הצער מקורו ביחס בין גודל תעלת הלידה באגן הירכיים, לבין קוטר גלגלתו של היילוד. על פי דינה צפרירי [4] "שתי תופעות אבולוציוניות חשובות שליוו את התפתחות המין האנושי פועלות לרעת העניין. האחת היא הזדקפותו של המין האנושי וההליכה על שתי רגליים, והשנייה היא גידול עצום של המוח. ההליכה על שתיים גרמה להיצרות משמעותית של אגן הירכיים כדי לצמצם את המרחק בין שתי הרגליים: מרחק גדול פירושו הליכה "ברווזית". ואילו העלייה במאסת המוח פירושה גידול בקוטר הגולגולת. שני גורמים מתנגשים אלה הביאו לקרבה הדוקה מאוד בין קוטר תעלת הלידה לבין קוטר ראשו של היילוד; קרבה כזו דורשת מאמץ רב בלידה ומעלה את רמת הסיכון. שני גורמים אלו הכרוכים זה בזה, מכבידים על תהליך הלידה ודורשים נוכחות אדם נוסף כעזר ליולדת עובדה שהביאה את המין האנושי לקיים כבר בשחר קיומו פונקציה של המיילדת שאין כדוגמתה לשום יצור בטבע, פונקציה שבלעדיה היה המין האנושי בסכנת הכחדה". השימוש במיילדת היא חכמת "מותר האדם..." ואולי נשים מסוגלות ללדת לבד, אלא שללא מיילדות היה המין האנושי נותר בנחיתות מספרית על כול המשתמע מכך.
על תפקיד המיילדת ניתן ללמוד מספרו של ארי דה-לורקה המתאר את לידתו הפלאית של ישו מנקודת המבט הנשית. הוא רואה את היחודיות בלידת ישו לא בהתעברות הפלאית , שהיא אקט זכרי, אלא בכך שמריה ילדה לבדה, לידה ראשונה, ללא מיילדות והיא, היא הפלא האמיתי .( ארי דה-לורקה .2006 . בשם האם.ישראל הקיבוץ המאוחד)
סבים
סיבה נוספת לצורך בזוגיות ארוכה ואינטנסיבית היא העובדה שהגור האנושי אינו נוטש את "הקן" ותלוי בהוריו גם לאחר שנולדו צאצאים צעירים ממנו, מה שעושה את תפקיד ההורות לקשה וחריג. בטבע בעלי חיים נפרדים מצאצאיהם שבגרו לפני שהם ממליטים/מטילים סדרה חדשה של צאצאים. קושי זה מתעצם, בשל העובדה שהחברה האנושית עוד האריכה בצורה מלאכותית את התלות של הצאצא בהוריו, גם לאחר שהגיע לבגרות מינית, דבר שאין לו אח ורע בטבע, מלבד אצל יוצאים מהכלל כמו הפילים שגם הם פתרו את הקושי בעזרת "חמולה" המסייעת זו לזו תחת שבטה של פילה זקנה ומנוסה.
כדי להתמודד עם צאצאים רב גילאים, נולדה צורת החיים בחמולה שמקלה על ההורים הצעירים את מעמסת גידול הילדים. המשפחה הגרעינית אותה יצר העולם המערבי, הפכה את גידול הילדים למעמסה כמעט בלתי אפשרית, וכל התחליפים הנקנים בכסף אינם מהווים פתרון אמיתי לקושי זה. חברה חכמה מקפידה לשמור על קשר עם ההורים –הסבים והסבתות, על מנת להיעזר בניסיונם וביכולותיהם בגידול הילדים ובעיקר להיעזר באכפתיות האמיתית שלהם לגבי הצאצא. כך יוצא שהסבים ממלאים תפקיד משמעותי בגידול נכדיהם, ומגדילים את כושר ההישרדות של המין האנושי[5]. העובדה שהאנושות דאגה לזקנים נבעה מההכרה שה"זקן" חכם וניסיון חייו הינו חיוני לרווחתם של הצעירים בכול שטחי החיים. זאת הסיבה שהצעירים מוכנים להפריש מזון עבור הזקנים בחמולה ]ו צעירים הנמנעים להעזר בסבים פוגעים בהצלחת משפחתם ולא רק בנושא גידול הילדים. החלום שבני זוג ימצאו בזוגיות גם נחמה ותמיכה לעצמם בתוך הכאוס של גידול הילדים, פשוט בלתי אפשרי, ואם מוצאים כזאת היא בגדר נס או הסתברות ייחודית.
אישה-נקבה ללא תקופת ייחום
הזוגיות האנושית נבדלת מבע"ח בכך שהאישה, בניגוד לבעלי חיים, נעדרת תקופת ייחום ואין היא, ואין סביבתה יודעים מתי בדיוק תקופת הביוץ שתבטיח הריון[7]. לכן על בני הזוג האנושי לקיים יחסי מין כול השנה, ובתדירות גבוהה כדי לממש התעברות. זו אחת הסיבות שהמין האנושי מבזבז אין סוף אנרגיות פיזיות ונפשיות בקיום יחסי מין, וזה אף מסביר את החשיבות הרבה שמעניק האדם ליכולת המינית. בעבר וגם היום מוענק למין כוח אלוהי וקדושה8] . מצב זה, שונה בתכלית מהיחס לתקופת הייחום אצל בעלי החיים, שרואים בה הפרעה זמנית במחזור החיים השגרתי, וכשזו מסתיימת, החיים חוזרים למסלולם הרגיל.
חובה להדגיש שלצד קיום יחסי מין למטרות רבייה, קיימים יחסי המין כאמצעי לשלוט בנחותים מעמדית. תופעה זו מוכרת אצל פרימטים כמו הבבונים והשמפנזים, ומוכרת ביחסים החד-מיניים אצל בע"ח ובני האדם. ביחסים למטרות שליטה מעמדו של הפרט החודר עליון על זה שחודרים לתוכו. אין כאן המקום לעמוד עד כמה התופעה טבעית או נלמדת, מעבר להשפעתה השלילית על מעמד האישה שהייתה במעמד הנחות, לאורך כול ההיסטוריה.
עד כמה הזוגיות האנושית איננה מיועדת לספק את מאוויינו ניתן ללמוד מהדרך שבה נוצרה הזוגיות בעבר , וגם מהדרך שבה אנו בוחרים בני זוג היום.
בעבר הבחירה הייתה תלויה במסורת וחוקי החברה. כשזו הייתה מטריארכאלית והאישה בעלת המעמד הגבוה, כ "יוצרת החיים", הייתה זו שבחרה את בן זוגה כמו אצל בע"ח . אלא שמצב זה הסתיים עם עידן החקלאות.
עידן החקלאות[9] הצריך מאמץ פיזי גדול מזה שהיה לאישה, והפך את הגבר למכלכל/מפרנס האישה וצאצאיה. על מנת לזכות בחסדיו הכלכליים של הגבר הפכה האישה לבת חסותו או רכושו של הגבר, משום שזה דרש בלעדיות על הצאצאים, וסרב לכלכל צאצאים שאינם שלו. בטבע ככלל מעט מאד זכרים זוכים לקיים יחסי מין לרוב הזכות הזאת נשמרת לזכר השליט בלבד , כי זה טוב לצאצאים-לטבע.
העובדה שתקופת הביוץ של האישה נסתרת ונעדרת סממנים חיצוניים ברורים גרמה לבידודה של האישה בתנאים מחפירים בביתו של בעלה מחשש שזכרים אחרים יעברו אותה. הלידה האנושית הקשה גרמה לכך שנשים רבות מתו בלידתן וגברים דאגו לשאת יותר מאישה אחת כדי להבטיח צאצאים וגם כדי להבטיח שתמיד תהיה אישה אחת או שתיים שתתטפלנה בכל הצאצאים (גם את אלו שלא היא ילדה). בכך הונח המסד למעמדה הנחות של האישה שנשמר דורות רבים. התפשטותו של האדם לאזורים קשים להישרדות, הגדילו עוד יותר את זכויותיו של הגבר בין השאר לבחור את הנשים שברצונו לכלכל.
כלכלה ואהבה –משתנים לבחירת בן זוג
החקלאות הייתה מהפכה אנושית שהפכה סדרי טבע. בטבע הנקבה היא זו שבוחרת את הזכר המתאים לצאצאיה ולכן הגבר הוא המתקשט לכבודה, ונאבק על חסדיה. אצל האדם ניטלה מהאישה זכות זו והיא זו שנאלצת להתקשט על מנת לשדרג את ערכה בעיני הגבר שאיליו מעביר אותה אביה. העברה הייתה והינה בדרך כלל משיקולים כלכליים שהיו קשורים בעקיפין לצאצאים, אך לא תמיד לאיכותם.
מאז התפוררותו של המבנה הפיאודאלי, ועליית המודעות בקרב כול המעמדות לזכויותיהם, עלתה גם סוגיית מעמד האישה לסדר היום הציבורי. הליברליזם והמרכסיזם העמידו את שחרור האישה בסדר חשיבות שווה לשחרור כל המעמדות המשועבדים, והיה נאה דורש ונאה מקיים בנדון. במאה וחמישים האחרונות מאז המניפסט הקומוניסטי של מרכס[10] הרחיבה האישה לאט את חרותה לבחור בן זוג, אך המשתנה הדומיננטי שהשפיע על בחירתה היה עדיין היכולת הכלכלית של הגבר, שאמורה הייתה להעניק בטחון לה ולצאצאים.
עם כניסתה של האישה לשוק העבודה מבחירה, הצטמצם במידת מה כביכול, השיקול הכלכלי בבחירת בן הזוג ובמקומו הופיע רעיון "ההתאהבות". לרגע נדמה היה שנמצאה הנוסחה לזוגיות אחרת ולרגע נדמה היה ש"האהבה" נועדה לבני הזוג עצמם בלי קשר לצאצא שהוגדר כפרי האהבה. אלא שהכישלון להחזיק באהבה זו הביא חוקרים לתהות על קנקנה, והתברר כפי שפרופ' רוברט ווינסטון הוכיח שהמשיכה המינית וההתאהבות שנראים כאילו הם ממוקדים בבן הזוג, מכוונים בדרך סמויה למציאת בן הזוג שישלים עבורנו את הגנים החסרים על מנת ללדת צאצא מושלם יותר. פרופ' ווינסטון הוכיח שהבחירה נעשית בעזרת חוש הריח, גם בחירת בשמים ודאודורנטים מונחית למציאת בן הזוג המתאים לנו גנטית[11]. במילים אחרות גם כנדמה לנו שהתאהבנו בבן זוג שיתאים לנו, בעצם בחרנו בן זוג שיתאים לצאצאינו ולא עבורנו. מאלף לדעת שהיהדות שנחשבת לקשוחה ביותר כשמדובר בפירוק הזוגיות, התירה גירושין כאשר אחד הצדדים טען שריחו של בן הזוג דוחה אותו או גורם לו סבל. מעניין שהטבע הרבה יותר מתוחכם כשמדובר בנשיקה -סמל ההאהבה וההתאהבות, היא לא יותר מבדיקת התאמה גנטית לזוגיות. הרוק, טעמו, ריחו הם הדרך של הטבע למיין את מי שמתאים לנו . ואין זה סוד שרובנו נוכל לקיים זוגיות עם מי שנוכל להתנשק עימו.( בן דוד, מישקה. (2011) החיים האהבה והמוות -מסע לגיבושה של פילוסופיה על פי המדע . ישראל: ידיעות ספרים ) מעניין שהיהדות, הבינה את חשיבותו הרבה של הריח ביצירת זוגיות, הבנה שהמדע הגיע אליה רק שנים רבות אחר כך.
אם חשבנו שהחברה המסורתית הפריעה לאושר הזוגי של הצעירים, בכך ששידכה אותם על פי שיקולים כלכליים, הרי שבא המדע והוכיח חד משמעית ש"הבחירה החופשית" גם היא לא נועדה לייצר זוגיות מאושרת לבני הזוג אלא צאצאים ראויים יותר .
לא אל בן הזוג הזה פיללתי
מידע זה אמור להסביר מדוע כול זוג התולה את יהבו בנישואיו מגלה (מי מהר ומי לאט יותר), שכול הציפיות שהיו לו מחיי הנישואין/זוגיות, אינם מתגשמים מעבר למה שהתגשמו להוריו ולסבים לפניהם. יתר על כן, מחקרים מוכיחים שכאשר מתקיימת זוגיות מוצלחת הקריטריון להצלחתה על פי ד"ר אנדרה ברטלס, היא "אהבה עיוורת" , פשוטו כמשמעו. בני הזוג אינם רואים זה את זה כפי שהם, אלא מדמים את בן זוגם כמוצלח ויפה הרבה יותר וזאת משום שהמוקד השיפוטי במוח כבה. אלא שכיבוי המוקד השיפוטי יכול להמשך כשלוש שנים שאחריהן מרבית הזוגות מתפכחים לראות את בן זוגם כפי שהוא, ובודדים ביותר משמרים את הראיה החיובית הזו לאורך זמן. אגב זה לא אומר שזוגות אינם רוצים ושמחים להמשיך בזוגיות, רבים ממשיכים לראות את יתרונותיו של בן הזוג יחד עם מגרעותיו ובעיקר מתקשים להסתדר בלעדיו. החכמים באמת יודעים שהסיכוי שימצאו משהו טוב יותר מקביל להסתברות לזכייה בפיס. זה בדיוק מה שביקש הטבע לייצר, זוג שיישאר יחד על מנת לטפל בצאצאים.
זו גם הסיבה שכאשר חיי נישואין מסתיימים, ממהרים הגרושים לחפש לעצמם בן זוג חדש-כי טובים השניים מהאחד, ובן הזוג שמצאו אינו שונה בהרבה מזה שעזבו. זו גם הסיבה שמרבית הילדים מאשימים את עצמם בפרידת הוריהם , ואכן הילדים הם הסיבה לגירושין אם מתוך שבן הזוג אינו מוכשר לכלכלם או לטפל בם כראוי, ואם משום שהגנים המובטחים לא עשו את עבודתם כראוי. הכוונה היא שאב/אם מצפים שהזיווג יפטור את הילד ממגרעותיהם (צבע עור, צבע וסוג שיער, גובה, קווי אופי, העדר כישרונות אומנותיים וכו') והצאצא לצערם ירש בדיוק את התכונות הבלתי רצויות בעיני ההורה, דבר שמסב להורה תחושת כישלון ואכזבה מבן הזוג שלא "סיפק את הסחורה", על תחושה כזאת ניתן ללמוד ממכתבה של אם אל ילדתה המוכשרת שאינה עומדת בציפיותיה ובכעסה היא משווה את "כשלון" הבת ל"כישלונו" של האב:
המכתב מובא כלשונו מבלי לערוך או לתקרן שגיאות
OB
אני כותבת לך במייל כי אני רוצה להיות מדויקת ולא להתעצבן עליך. אני רוצה לכתוב לך ולהסביר לך את המקום אליו הגעתי – אני חושבת שחשוב שתדעי את זה כי הכול היה סביבך. גם אם זה יכאב לקרוא, תדעי שזה המקום בו אני נמצאת עכשיו וכפי שאת יודעת אני לא בורחת מהאמת שלי ולא מחביאה אותה גם אם לא נעים להכיר בה.
אז זהו, אתמול בערב אחרי הSMS הקצר ש-X שלח אליי הבנתי שזהו, השנה הסתיימה מבחינתי והסתיימה בכישלון גדול ומכופל.
עד השנה כולם האמינו בך והכול יהיה סביבך ואחד המאמנים הטובים בארץ לקח אותך תחת חסותו ואנחנו נכנסים לעידן חדש. אז שהו שלא, שעות של השקעה בך, אימונים, סגל אולימפי, פסיכולוג הכול סביבך בהשקעה ואמונה רבה. התוצאה כריסה של הגוף והנפש שלך וכישלון.
כנראה את לא בנויה להיות שחקנית, הראש שלך לא ניתן לשינוי והכישרון שלך, בדיוק כמו זה של אבא שלך, יישאר כאגדה נחמדה ותסתפקי בלהיות "גיבור מקומי" .
השנה בעצם לא התקדמת צעד אחד ואפילו צעד אחד קטן! היו שלושה חודשים שאולי השקעת יותר, בעיקר רצית להשתנות, אבל זה החזיק מעט מאד, במשחקים לא באת לידי ביטוי ולא הצלחת לעלות לבמה שדחפו לך בכוח מתחת לרגלים וזה "להנהיג" את הקבוצה הכושלת שלך.
את כנראה לא קורצת מחומר של מנהיגים, כוח הרצון שלך מוגבל מאד, את לא שאפתנית ואת מוכשרת מאד – אבל הכישרון לבדו לא מספיק כי כל השאר לא מאפשרים לך לפרוץ. דרך אגב, בדיוק כמו אבא שלך ולהלן הסיפור:
אבא שלך בא ללימודי הביולוגיה מתוך אהבה גדולה ויצא שבתואר ראשון גם יצא מצטיין. הוא המשיך לתואר שני במכון וולקני וגם שם יצא מצטיין, אז הצעתי לו לעבור למכון וייצמן המוסד של המצטיינים ללימודי דוקטורט ושם הגיע הנפילה. שם היה צריך להצליח בין הרבה מצטיינים מאד שאפתניים ומסודרים בראש. אז אבא לא ממש שאפתן "זורם" ולא ממש מרוכז וחד. לאט לאט הגיע למצב שכמעט זרקו אותו מהדוקטורט, הוא אסף את עצמו וסיים את הדוקטורט והפעם ממש לא בהצטיינות.
אני דחפתי, בוא ניסע כמו כל המוצלחים "לפוסט דוקטורט" אולי שם הכול יחזור אליו והוא יפרח, אז נסענו והוא הצליח להגיע לאחת האוניברסיטאות הטובות, ושם גם לא צלחה דרכו מי יודע מה, שרד (לא הכול באשמתו, גם היה קצת ביש מזל......) אבל ביש מזל כזה יכול לקרות כשלא הולכים בדרך המלך...
ואז הגיע זמן החזרה לארץ – היה ברור שבהישגים המדעים שלו הוא לא יצליח להגיע לשום אוניברסיטה, אני הבנתי את זה ושיניתי את הכיוון. ידעתי שהוא אוהב מדבר (גם אני) ועזרתי לו להחליט להגיע לכאן וכאן הוא באמת מצליח ואהוב מאד. הבנתי שעדיף להיות ראש לשועלים מאשר "זנב לאריות". אבא מאד מצליח פה, אוהבים אותו, הוא מאושר. אבל הוא ממש לא הגיע למקום אליו כיוונו , לייתר דיוק אולי אני כיוונתי.
נראה לי שהסיפור הזה חוזר על עצמו אתך, וכנראה הגעתי לנקודה שבה צריך להגיד לשם בריאותך הנפשית (וגם בריאותי) שעדיף שתהיה "ראש לשועלים" מאשר "זנב לאריות".
הראש שלך באמת לא מכוון להיות "שי דורון הבאה" זה היה הכיוון כשהחלטתי לשלוח אותך מהבית ולפרק את החבילה המשפחתית. לא הפסיקו לדבר על ה"תגלית" ששמה OB. אז עשיתי טעות שהקשבתי, כי הכרתי אותך, אבל לא באמת הבנתי מה מצריך הכדורסל (כאן הייתה הטעות שלי שלא לקחתי החלטות על בסיס יידע מעמיק). עברו שלוש שנים במסע הזה ואתמול הבנתי שהוא מגיע לשום מקום.
אני גם מבינה שאת לא תחזרי הביתה עכשיו, אי אפשר לעקור אותך מסביבת החיים שבנית לעצמך. תמשיכי להתאמן (את אוהבת כדורסל), תמשיכי עם החבר/חברים שלך והלימודים שם – להחזיר אותך לכאן זה יהיה אסון מבחינתך ואני מבינה את זה. אבל אני נשארתי עם הבאסה (שאצטרך להתגבר עליה, כפי שמצאתי את הדרך להתגבר עליה עם אבא), לאהוב אותך המון כי את מקסימה ולהבין שהניסוי כשל. הבעיה היא שהפסדנו הרבה מאד בניסוי שלך, הפסדנו ועדיין מפסידים: חיים שלווים והגיוניים, אותך לידנו, הרבה כסף ואת היציבות שהייתה לסבתא בחיים (עניין הבית שלה עוד מהווה חידה גדולה עבורנו).
אז זהו, אני מתכוונת להוריד הילוך וציפיות, לא להשתגע. כשאוכל להגיע למשחקים שלא אוכל לא אגיע, אמשיך לבקר אותך באמצע וסופי שבוע כי אני מתה עליך ולא יכולה בלעדייך, אחזור להשקיע בעבודה שלי ושים אותה כפי שאדם נורמאלי שם אתה בסדר עדיפות גבוהה, אנסה לשקם את עצמי בראש ובחיים קצת יותר שלבים ואלווה אותך באהבה גדולה. אני לא מתחילה להשתגע לא עם הנבחרת ולא עם פסיכולוגים ולא עם מוניות לכל מיני מסגרות אולימפיות ולא אחפש לך קבוצה אחרת ובעיקר אפסיק לדבר עם המאמנים שלך, כמו אימא רגילה (אימא של ל, נ וכו'..., אימא שהבת שלה סתם משחקת כדורסל כי זו מסגרת יפה והיא נהנית ממנה).
את מבינה: שנה ראשונה – טסת, היכרת את המערכת – בסדר
שנה שנייה – עברת דירה, התאקלמת – דווקא יחסית התקדמת יפה
שנה שלישית – מה??? פסיכולוג, המון אימונים, סגל אולימפי והכל יחד= כישלונות המשחקים (כישלנות אישיים שלך), אף מאמן לא מרוצה ממך (גם אלה של הסגל האולימפי), נפילה עצומה של הגוף ונפש שלך (המחלה עכשיו)
והכל יחד מביא את אותה OB שהתחילה את השנה.
היית צריכה לראות אתמול, קבוצה כושלת כמו חבל אילות שנלחמו על ירידה, איזה פייט נתנו וניצחו!!! הסתכלתי על ההתנהלות שלהם ואמרתי לעצמי OB לעולם לא תעלה עם רוח כזו למשחק!!
לסיום:
מצפה שתשתני, אבל יודעת עמוק בתוך תוכי שקשה לך ואת ילדה של חיים טובים, חופש ודרור. אני אתחיל לעבור תהליך עם עצמי ונקווה לטוב.
נפגש בסוף שבוע
אוהבת אימא
מצב כמו זה, המתואר במכתב לעייל, מוביל לאי נחת מחיי הזוגיות והאכזבה מכך שבן הזוג לא סיפק את הגנים המצופים תתחדד, ועם הזמן תשלפנה טענות על הזנחה אישית ומינית. זוגות לא יעזו להאשים את הילדים בכישלון הזוגיות , ויעבירו את חוסר שביעות רצונם אל בן הזוג כשהם מאשימים זה את זה בטיפול יתר בילדים או בהזנחתם.
זוגות שנשארים יחד אינם מרוצים יותר מחבריהם "המתפרקים" מהקשר ביניהם, אך הם מרוצים מהצאצאים שהביאו לעולם. הם מרוצים יותר מהתפקוד ההורי של בן/בת הזוג, והם נשארים יחד בגלל הילדים, וזה מה שהטבע רוצה. עצוב להכיר בכך שהנזק העיקרי לפירוק המשפחה הוא הנזק לילדים גם אם הם בני 40 ומעלה.
זוגיות בדרכו של הטבע
אישה מחפשת בן זוג ראוי לצאצאיה, גבר מחפש בזוגיות, אישה שתעניק לו את גן העדן האבוד שחווה בחיקה החם של אימו. אחד הדברים שמרבית הגברים אינם סולחים לאישה שלהם, זה את יחסה אליהם לאחר לידת בנם/ביתם הבכורה: תחושה שהיטיב לתאר יונתן לוינסון בשירו-"אהובתי"
אֲהוּבָתִי/ יונתן לוינסון
זְרַעְתִּיךְ בְּרִינָה וְאַתְּ טָמַנְתְּ זַרְעִי בְּרַחְמֵךְ
אָהוּב צִימַחְתְּ תַּחְתַּי
זַרְעִי הָלַךְ וְטָפַח בְּקִרְבֵּךְ
וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְקוֹמָתִי שָׁכְכָה, עַד שֶׁבְּיוֹם לֵידָתוֹ
כָּבַשׁ בִּצְרָחָה גַּם אֶת חֶלְקַת שָׁדַיִךְ.
זְרַעְתִּיךְ בְּרִינָה - וְלֵידָתוֹ לִי בְּדִמְעָה
דִּמְעָה אוֹתָהּ הִגִּיר גַּם אָבִי בְּיוֹם לֵידָתִי
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כִּי יָבוֹא יוֹמִי....
זוגות השואלים את עצמם האם נגזר עליהם לחיות יחד רק עבור צאצאיהם-כי זו מטרתו של הטבע (בעיקר היום כשתוחלת החיים ארוכה כל כך) התשובה היא כן , למרות שבהחלט ניתן להנות מזוגיות אם מתחברים לדרכו של הטבע . כל גבר שמחפש זוגיות שנייה יודע שהדרך לליבה של האישה שהוא חפץ בה, היא לכבוש את ליבם של ילדיה (הוליווד בנתה על הרעיון מאות סרטים ), גבר שהוא אב טוב הוא בעל מניות גבוהות מאד, ואם זה נכון לגבי האישה השנייה זה נכון כפליים לגבי האישה הראשונה. כל אישה תהיה מוכנה להעניק לגבר, שהוא אב טוב , את היחס האימהי אתו הוא מחפש אצלה. גבר שינסה להתחרות עם ילדיו על תשומת הלב של אמם/אישתו, עלול לגלות מהר מאד את חוסר הסבלנות שלה לניסיונותיו הנואשים לקבל ממנה יחס אימהי. היטיבה לתאר זאת דנה ספקטור , בכתבתה " כשגבר אוהב אישה" מה-14.9.12 (בידיעות אחרונות -7 ימים ע' , 118. 116). היא מתארת את התחושה של להיות ביצ'ית (כלבתא) לבן הזוג האהוב שלה ואת תמיהתה על תחושותיה " אישה היא חיה של מינונים רגשיים , עדינים, ולכן היא יודעת בדיוק איך להיות כלבה בלי שהוא יצליח לתפוס אותה במילה . כי על פני השטח , רן לא יכול להגיד שאני לא נחמדה ........ בבית המשפט לכלבות לא יתפסו אותי על התנהגות זוגית לא הולמת, אבל מי כמוני יודעת שאין שום קשר בין צדק לאהבה. יום אחד רן יקום ויגלה שהוא אוהב פחות, וממש לא יעניין אותו שאני הייתי בסדר . כל מה שהוא ינסה להסביר לי זה את העננה האפורה והמעמעמת הזאת שהשתלטה עליו וגורמת לו לשמוח פחות כשהוא מגיע הביתה אליי, להתרגש פחות כשאני עושה טובה ומנשקת אותו. אני אשב מולו כמו קדושה מנופחת ואזעם עליו שהוא כפוי טובה, שלא מגיעה לו בת זוג טובה ממני, אבל בפנים אני אדע בדיוק את הסיבה. עוד יום ועוד יום שעברו עליו ובהם הייתי קצרה מדי, נבחנית וסטקאטו מדי . עוד יום ועוד יום שעברו עליו בלי שאשים עליו את מה שגבר הכי צריך מאשתו : עיניים אוהבות שמנחות רק עליו "..............
מה שדנה ספקטור מתארת בגילוי הלב האופייני לה, זה עד כמה אישה אינה יכולה לספק לגבר את הטוטאליות שהוא מבקש כי תמיד יהיו ברקע ילדים שיצרכו את רגשותיה, ולגבר ישאר רק מה שנשאר, ולפעמים זה לא הרבה.
נישואים שניים-אותה גברת בשינוי אדרת
אם בעבר המסורתי אנשים למדו להשלים עם העובדה שהם נישאים משיקולים כלכליים ובכדי ללדת יורשים, (שמטבעם הם גזלניי זמן ומשאבים ולכן הסיכויים להגשמת מאוויי זוג ההורים קלושים), הרי שנכון למאה השנים האחרונות זוגות מתעקשים לטעות ולחשוב שהזוגיות נועדה עבורם. אלא שמהר מאד הם מגלים שהמציאות גוזלת מהם את לשדם בחומר וברוח. חלק מהזוגות במצב זה ממשיכים לטעות ולחשוב שהאשם בבן זוגם ובהם על כך שבחרו בו. חשיבה כזו מוליכה לגירושין כחלק מניסיון לתקן טעות, וכמובן חיפוש ומציאת זוגיות אחרת.
גם כאן איש אינו מגלה למתגרשים שהזוגיות הבאה לא תהיה טובה יותר כי יסודותיה עוד יותר רעועים מהזוגיות הראשונה.
רוב הזוגות שנישאו פעם שנייה מרגישים תחילה שזכו להזדמנות שנייה וזה כשלעצמו מעניק להם תחושה של שליטה בחייהם ואופוריה זמנית. אך מרבית הנישואים השניים מסתבכים בשל אותן הסיבות שהביאו לבחירת בן הזוג גם בפעם הראשונה, ובשל הצאצאים .
1. זוגיות שנייה בתקופת הפריון- מביאה כמובן לבחירת בת/בן זוג המשלים את הגנים החסרים ולכן בני הזוג החדשים יהיו תואם בן הזוג הקודם, במקרים רבים האישה תהיה צעירה יותר ובעלת פוטנציאל מיני גדול יותר. ואם אמרנו שהבחירה הייתה זהה אז גם הבעיות שתיוצרנה תהיינה זהות. אלא שבפעם השנייה ילמדו בני הזוג להשלים עם אותם גורמים שהפריעו להם בזוגיות הראשונה, משום שיהיה קושי להטיל שוב את כישלון הזוגיות בבן הזוג. כמו כן הנטל הכלכלי של גירושים נוספים יאפשר זאת רק למי שהממון מצוי אצלו בשפע.
2. הטבע אינו מכיר זוגיות שלאחר תקופת הפריון- רק בני האדם מתחתנים לאחר תקופת הפוריות. ולכן האינסטינקטים לבחירת בן הזוג בגיל 20 ובגיל 50 הם אותם אינסטינקטים מונחי ריח שיש לאדם. ובמקום לבחור בן זוג המתאים למאוויינו אנו מולכים שוב אל אותו בן זוג שמשלים את הגנים החסרים לנו, גם כאשר לגנים הללו אין סיכויי מימוש. ופעם שנייה אנו בוחרים בן זוג המתאים לצאצאינו ולא למאוויינו. הצלחות בנישואים שניים הם בזכות ההשלמה עם המציאות , אותה השלמה שהייתה מצילה גם את הנישואים הראשונים לאלו שהיו נותנים לכך הזדמנות.
3. לצאצאים הכוח לבנות או להרוס את הזוגיות בשתי הצורות של נישואים שניים שהוזכרו לעיל.
הילדים כן קובעים-בעצם רק הילדים קובעים
התיאור הבא בא להוכיח שהצאצאים הם מטרת הזוגיות והם יקבעו בסופו של דבר את הצלחת הנישואים הראשונים וגם את השניים. התעלמות מגורם זה לא תצליח להערים על הטבע.
לא ניתן במאמר זה להתייחס לכול הואריאציות של נישואים שניים, ולכן הדברים יובאו בהכללה גסה הפוגעת במקרים הייחודיים שעמם הסליחה.
נקודת המוצא היא שלא ניתן להתגרש מילדים לעולם.
1. בנישואים שניים שלאחר גיל הפריון יהיו הילדים משני הצדדים גדולים יחסית ופגיעתם מהגירושין של הוריהם יביאו אל הנישואים השניים בעיות רבות כמו: כעס מצטבר של שנים על רמת חיים שירדה עקב הגירושין, על העדרו של ההורה מחייהם, על הצורך לנדוד בין שני בתים, על הצורך לקבל אם/אב חורגים וכן אחים חורגים, ועל כל אלה יתוסף כאבם של הילדים על הקושי של ההורה שלא שיקם את חייו. ילדים בוגרים יפריעו לנישואים השניים גם בשל חששם מגזלת הירושה שעלולה ליפול לידיו של בן הזוג החדש.
2. ילדים שהפריעו לזוגיות הראשונה יפריעו לזוגיות השנייה יותר בעיקר אם אלו נישאים שניים בתקופת הפריון, כי הילדים מהנישואים הראשונים יהיו עדיין צעירים ופגיעים מאד. אלו יאלצו לחיות אם התחושה האמיתית שהם אלה שגרמו לפרידת הוריהם (וטיפולים פסיכולוגיים ומנטרות של הוריהם לא יטשטשו את האמת). הם יאלצו להיפרד מאחד ההורים ולנדוד בין שני בתים דבר שיביא לחייהם אי יציבות מיותרת ומייסרת, הם יאלצו להתחלק במשאבים עם אחים נוספים מאם/אב חורגים, ועל כל אלה הם לא יישארו חייבים, וידאגו שההורים יסבלו לא פחות מהם ממסכת הבעיות שייצרו ושתגרום להורה הנוטש להיות עסוק בהם יותר מבעבר. כל אלו יכבידו מאד על הזוגיות החדשה שבעורפה נושפים בני הזוג הקודמים המסיתים את הילדים כנגד בן זוגם לשעבר. גברים ישלמו מחיר גבוה על נישואיהם השניים, הם יצטרכו לייצר יותר כסף על מנת לכלכל שתי משפחות, הם יגדלו בביתם ילדים שאינם שלהם, ושאינם מכירים בסמכותם ההורית, וילדיהם הביולוגיים יפתחו רגשות שליליים כלפיהם. כל ניסיון לפצות את ילדיהם הביולוגיים יגרור התנגדות ותחושת קיפוח מצד האישה השנייה, שתראה בכך בגידה בזוגיות שלהם. במילים אחרות הזוגיות החדשה תלווה באופן קבוע בצילו של ענן רעיל שתייצר המשפחה הקודמת.
עצוב להכיר בכך שהזוגיות הראשונה נפגעה בעקבות לידת הילדים שצרכו את לשד זמנם ומשאביהם של ההורים והנישואים השניים נפגעים מהילדים כפליים. בקישורית הבאה תמצאו אם שמספרת את סיפור הסופרוומנית שנישואיה נכשלו , וכיצד הבת, מאור עיניה של האם, דואגת להפוך את חייה לגיהנום "מושלם",
http://www.osher.org.il/sarit-ad/?ref=adws&gclid=CjwKEAjwgbG5BRDp3oW3qdPiuCwSJAAQmoSD2dexcYN5dWNztFd_zRMho4Obab9ItC1jItxABFJFrBoCyz3w_wcB
הקישורית היא אולי פירסומת לעמותה כלשהי (שאין לי מושג מי היא, ועבודת התיקון שהיא מציעה אינה מעניינו של מאמר זה) אך התיאור העצוב של האם את חייה היא העדות שאני מבקשת להביא בפניכם. כי בלי קשר לפיתרון, הסבל שמתואר מיותר, ושרית רביבו איננה היחידה שילדיה דואגים לנקום את גרושי הוריהם. וכל מי שהבין למה נועדה זוגיות, עשוי למנוע מעצמו את הצורך בביזבוז אנרגיה על תיקון.
דיאלוג בין זוג בנישואים שניים
שניהם עדיין על רגליהם-בגיל העמידה
נישואים שניים
נשמעים בדיוק כמו בראשונים.
"אתה לא מקשיב לי, לכן קיבלת דוח"
"לא נכון ,זו העין הרעה שלך
שהצניחה בדרכי מכמונת מהירות....."
הומור שחור של זוגות שנגמרו להם הסיבות
להיות נחמדים זה אל זה ,אחרי שבדרך
הוא איבד את בנותיו שלא רצו איתה קשר
והיום הוא סבא לנכדים שלה בלבד.
כל כך הרבה טעויות בניסיון הנואש
למצוא את גן העדן האבוד,
גן שמעולם לא היה לו כי היה קצר/כבד ראייה.
היה אבא נפלא-אבא משוגע על בנותיו,
והיום הוא אב נטוש /נוטש.
בנישואים שניים כבר אי אפשר להאשים
אותה, עשית זאת בפעם הראשונה,
ועכשיו כבר קשה לשכנע ששוב היא האשמה.
איך הצלחת להגיע בדיוק לאותו הר
שממנו לא תראה את הארץ המובטחת
לחיות עם זאת שבחיוך ציני אומרת
"אם הייתי באמת מכשפה ,
לא הייתי מבזבזת אותה על מכמונת מהירות
היית פשוט מת".
האם יש תקווה לזוגיות?
קשה להיות אופטימיים לאחר סדרת התיאורים לעיל, אך המודעות שעולה מתוך מאמר זה מבקשת להעניק כיוון לדרך אחרת למציאת אושר בזוגיות. כשאנו טסים אל יעד כלשהו אנו מצפים להגיע ליעד בזמן מוגדר מראש. כשאנו שטים אל אותו היעד ברור לכולנו שנגיע אל היעד זמן רב אחרי, ורצוי שהשייט עצמו יהפוך לחוויה . המקבילה לדוגמא זו היא שאם נדע מהן הציפיות האפשריות בחיי נישואין ולא נגזור על הזוגיות גזרות שאין היא יכולה לעמוד בהם, נוכל לראות את חיינו בזוגיות כחוויה של גידול ילדים ונכדים ולהפוך את הילדים והנכדים לחוויית חיינו, חוויה שתעניק העשרה רבה לזוגיות. אם נחדל לראות מה נמנע מאיתנו מיום שילדנו את ילדינו ונראה כמה צמחנו בזכותם, תהפוך גם הזוגיות למאושרת יותר.
אם השתכנענו שזוגיות נועדה עבור ילדינו ולא עבורנו. טוב נעשה עם נעצור ונשאל את עצמנו האם זוגיות מתאימה לנו בכלל? תשובה אמיתית תחסוך בעתיד הרבה כאב וצער מילדנו בני זוגנו ומעצמנו. אפשר לחיות גם בלי זוגיות והזואולוגיה מלאה בדוגמאות של בע"ח שאינם ממשים את הזכות להוליד צאצאים, וההיסטוריה מלאה במעמדות שלא מימשו את הזכות ללדת ולהוליד[12].
אם זוגיות רצויה בעיניכם, חשוב שהילדים העתידיים יהוו את המסד עליו תניחו את קירות הבית, כשלצידם תוכלו לפתח תחומים שיתרימו אתכם ואת משפחתכם, המפתח טמון בהענקת אוטונומיות והיזון בחלוקת תפקידים.
כמו שצוין לעיל המהפכה החקלאית סרסה את המהלך הטבעי של בני האדם והפכה את האישה למכונה לייצור צאצאים הכלואה בביתו של בעלה, והגבר הפך למכונה לייצור כסף/מזון. שתי הצורות הללו אינן טבעיות וחשוב שנסתכל שוב על הטבע ונלמד ממנו כיצד שני בני הזוג לוקחים חלק בבניית הקן, יוצאים לצוד מזון לצאצאים ודוגרים לסירוגין על הביצים. באותה דרך שני בני הזוג מכשירים את הצאצאים לעוף מהקן, וכך עושים גם חלק מהיונקים החיים כמונו בעדרים או להקות. במילים אחרות הטבע איננו דיכוטומי ואישה כמו הגבר יכולה ליצור, לכלכל, ולגדל ילדים, והגבר, לייצר לכלכל וגם ליהנות מגידול ילדים ולא רק מהאחריות האכזרית להיות המכלכל של המשפחה.
זוגיות חכמה
בני זוג חכמים מחלקים ביניהם תחומי טיפול ובוחרים את התחומים בהם הם מועילים ויעלים יותר למשפחה, ובעיקר את התחומים שהם אוהבים יותר לעשות. בחירה כזו יוצרת שני בני זוג מרוצים.
גמישות והיזון חוזר- הם מהכלים החשובים ביותר בזוגיות חכמה, בעזרתם בני הזוג לא יתקעו בתפקיד גם לאחר שנשחקו, ורמת שביעות הרצון מחייהם תעלה כשהם ידעו שבעוד זמן קצוב תתאפשר להם החלפת תפקיד בבית או מחוצה לו. ההיזון החוזר חייב להיות מוגדר בזמן שלאחריו פותחים את הנושא ובודקים אפשריות לשינוי. זוג המתחיל את חייו כאשר האישה עובדת כי הבעל לומד, יגדיר את סוף תקופת הלימודים כיעד לפתיחה מחודשת של חלוקת התפקידים בבית ומחוצה לו, באותו שלב יתכן שהאישה תבחר להישאר בבית ולגדל צאצאים כשהגבר יצא לעבודה, ושוב לאחר תקופה מוגדרת חוזרים ובודקים האם האישה רוצה להמשיך להיות בבית או לצאת לעבוד ולשם כך יוריד הבעל את היקף משרתו וייקח חלק גדול יותר בגידול הילדים[13].
תפקוד על תקן של קורבן- לעולם אין להקריב למען האחר מתוך תקווה שתתוגמל על כך!!!! זהו חוק יסוד בחיים וחוק יסוד ראשוני בחיי זוגיות. חיי נישואים אינם צוברים בונוסים הם לכול היותר יכולים לצבור מרירות. אישה שאיננה מעוניינת לגדל ילדים תוודא שבן הזוג ירצה לעשות זאת , או תמנע מללדת. איש לא יכיר תודה על לידת יורשים לבעל, כפי שאיש לא יכיר תודה לגבר שתרם את זרעו על מנת לרצות את בת זוגו. מי שחפצה בחוויית הריון ולידה בלבד שתתנדב להיות "אם פונדקאית" . מרגע שבני זוג הבינו שזוגיות כוללת ילדים עליהם לעשות כול שביכולתם שילדיהם יהפכו לאתגר צמיחה עצמי עבורם, כבני זוג. מי שניסה להפוך את גידול הילדים לאתגר גילה מהר מאד שהחוויה הרגשית והחוויה האינטלקטואלית, משתווה ואף עולה על זו שמעניקה קריירה באקדמיה או בהייטק. רק צריך להישיר מבט ולראות את האתגרים ולהיות מוכן להתמודד.
תחרותיות בחיי נישואים –אם כל חטאת- תחרותיות היא התנהגות אלימה שנועדה לייצר לוחמים, ספורט הוא במקורו אימון לוחמים.בחיי נישואין תחרותיות היא הדרך הבטוחה להפסיד גם כשאתה "המנצח". תחרותיות היא אויבת הזוגיות כי היא הופכת את בן הזוג מאוהב ליריב. התנצחות על ערכם של טיפול בילדים ומטלות הבית מול ערכה של עבודה שנעשית מחוץ לבית ומכניסה כסף, מובילה לשחיקת חיי הנישואין.
המגבלות הפיזיולוגיות והסוציולוגיות של כל אחד מהמינים- השונות הפיזיולוגית בין המוח הנשי לגברי היא עובדה שממעיטים לדבר עליה מחשש שתנוצל להפלייה מינית, התעלמות מהשונות המוחית היא המפתח לטעויות החוזרות ונשנות בחיי הזוגיות. אם נבין שהגבר מתפקד עם צד אחד של המוח, ולכן אינו יכול לשמוע בעת ובעונה אחת שלושה אנשים, נבין למה הגבר יוצא מכליו כשזה קורה. האישה שמסוגלת לעשות בו זמנית מספר פעולות טועה ומכשילה את בן זוגה ואת חיי נישואיה, אם תדרוש זאת מבעלה . באותה מידה לדרוש מאישה התמצאות במרחב כמוה כהכשלתה מראש14] כי הראייה המרחבית של האישה דלה. אישה שמתנהלות כ"קוגרית" הטורפת גברים מינית, מעוררת רחמים על ניסיונה להיות תואם גבר, בשעה שנאלץ להכיר בעובדה שגברים הם מונחי מין ולפני שיקשיבו למילה היוצאת מפיה של אישה, יבדקו את מעלות פיה, פניה ושאר חלקי גופה.
זה לא שאחד המינים טוב מחברו, הטבע חכם מלבזבז משאבים על יצירת דגם אנושי זהה. הטבע ייצר אישה וגבר על מנת שישלימו זה את זה . כל מי שילמד להרוויח את המעלות של בן זוגו יהיה השורד המוצלח.
לסיום מובאים דבריה של דנה ספקוטר אישה/ילדה שאיש לא גילה לה שנישואין לא נועדו לממש את מאווייה, ולצערי היא עושה את כול המהלכים שיביאו להכחדתה החברתית . וכך היא מתארת ערב אפור ושיגרתי בחייה עם בן זוגה השני שהטיפול בילדיו מכבה את יצריו ואת התלהבותו ממנה., תאור המוכיח יותר מאלף תמונות את הדברים לעיל" איך זה קרה לנו? " אני אומרת לרן " היינו אמורים להיות הילדים הרעים. שני גרושים שובבים שחיים בשביל אהבה וכייף ונסיעות הרפתקניות לברלין בעקבות הפורנו, או לצאת בעקבות המינגווי" . " אני לא יודע", הוא נושף, " תעבירי לי את הקונדישנר. מאיה , לא, מאיה לא לזוז! אני באמצע שלי לפתוח את הקשר בשיער" הוא כורע ליד המקלחון מנסה לקלח את הילדה שלי ואת הילדה שלו ביחד. הוא נשמע כל כך עייף הוא כל כך עייף אחרי יום שלם עם הילדות, שהוא אפילו לא מסתכל עליי כשאני מגישה לו את הקונדישנר. הלך הגבר שיש לו עיניים רק בשבילי, שמסוגל לשכב שעות ולבהות בי מהמיטה ולנתח את יופיו של הגב שלי בפורטרוט כה נדיב ופיוטי שאני מרגישה לשנייה כמו אהובתו הצעירה של אלכסנדר פן. במקומו כורע על רצפת האמבטיה אבא , אבא תשוש כמו שאר האבאים ואני, שרק עשרה חודשים איתו ועדיין כמהה לכל מחווה רומנטית, לול מבט לכל עצם של יחס , צריכה לקבל את הפער המוזר הזה. מצד אחד הגבר החדש והלוהט שלי , הי, אחלה מוטת כתפיים, ילד יוגה, הייתי מוכנה לכרסם עצם הקולר הזאת. מצד שני הוא כבר בעלי המקלח המחתל, המותש זה 46 שנים.......( "כן לפני הילדים" דנה ספקטור, 7 ימים של ידיעות אחרונות גיליון 2473 17.6.11)
[1] כן לפני הילדים-מוסף 7 ימים-ידיעות אחרונות 6.7.2011
עד המהפכה החקלאית כשבני האדם היו מלקטים וציידים הייתה הבחירה מקבילה לזו של בעלי החיים, האישה הייתה זו שבחרה את בן זוגה והיא זו שנשארה בקרב משפחתה ולא כפי שזה השתנה בעקבות המהפכהה החקלאית והאישה נטולת זכות בחירה ועוברת לבית בעלה [2]
1על העוברים על הטבו הזה מוטל והוטלו עונשים כבדים
צפרירי דינה.(2002). בעצב תלדי בנים....ובעזרת סיוע: על האבולוציה של הלידה. גלילאו 49[4]
[5] בעבר ניסו להסביר את קיומם של זקנים בחברה האנושית כתוצר של שפע כלכלי, או של גילוי האש שריכך את הבשר/שורשים ואיפשר ל"זקנים" לשרוד הרבה אחרי ששיניהם כבר לא טחנו מזון גולמי,
[6] ולא כפי שנוטים לחשוב שהזקנים הם תולדה של גילוי האש או שפע כלכלי שאיפשר לזקנם לשרוד כי האש ריככה את הבשר והשורשים , או ששפע כלכלי אפשר להפריש מזון לכאלו שסיימו את תפקידם הביולוגי
ואפילו היום עם כול האמצעים המעבדתיים המודרנים קשה לקבוע בודאות את ימי הביוץ[7]
הקדשה היא נערה הניתנת כשי למקדש על מנת לשמש בטקסים מיניים להגברת הפוריות
ביהדות הטקס שקודם לנישואין הוא קידושין שמעניק לזוג אישור לקיים יחסי מין שנחשבים לקדושים[8]
[9] המהפך הכלכלי הזה התרחש בערך לפני 12,000 שנים
[10] המניפסט הקומוניסטי כתב ב-1848
[11] הטישטוש הריחני איננו מערים יתר על המידה על הטבע כי גם בחירת הבושם וריחות הדודורנט מושפעים מאופיינו הגנטי ולכן סביר שהמשיכה לסוג בושם מסויים שבחרנו שווה לבחירת ריח הזעה הטבעי שלנו כולנו יודעים שריחות מסויימים מענגים אותנו ואחרים גורמים לנו בחילה
[12] בטבע רק זכרים בודדים זוכים להזדווג ולהוליד צאצאים ברוב המקרים נקבות רבות מעדיפות זכר אחד שמוכיח שיש לו נתונים טובים לדור הבא.
[13] מצב זה יתבצע כאשר בני הזוג ידעו שרווחתם הנפשית חשובה מרווחתם הכלכלית והעבודה של האישה לא תהווה סיבה להזנחת הילדים
[14] בכדי להעשיר את הידע בנדון בדרך חוויתית נוחה מומלץ לצפות בספטים: מדוע גברים לא מגהצים
איזה מין מוח
סרטים אלו מביאים מס' רב של דוגמאות לשונות בין דברים לנשים שהתייחסות אליהם עשויה לחסוך כאב רב.
