במסגרת הכנס שנערך באוניברסיטת חיפה ב-2006 " הכדורגל כדת" העלה פרופ' צימרמן משה, את הדעה המתחילה לצבור תאוצה שהכדורגל היה תמיד סוג של דת ואולי הפך לדת ב-20 השנים האחרונות כשהוא תופס מקום בחלל שנוצר כתוצאה מתהליך החילון . צימרמן מדבר על הכדורגל כדת משנית ז"א דת נוספת על הדת אליה משתייך האוהד. . בסרט ההיסטוריה של הכדורגל באמל"ט, אנו נחשפים לקשר הבלתי נפרד בין הכדורגל והנצרות הקתולית , ואנו מקבלים התייחסות לרעיון עד כמה הכדורגל הוא אכן דת.

ההיסטוריה של הכדורגל באמריקה הלטינית
שיכתוב הסרט : ד"ר דליה שחף למטרות הוראה בלבד
בכל מקום שאתה נמצא באמל"ט תמצא שמשחקים כדורגל, לא משנה אם הכדור הוא פחית או הדבר האמיתי, העיקר שהוא זז וניתן לבעוט בו . עוני ורעב הניעו את רוח התחרותיות ושמחת ההצלחה, משמנת את הדרך לתחרותיות. דומה שללא קשר לגיל או למעמד מהיום שאתה נולד בדרום אמריקה, אם אתה טוב בכדורגל זה המסלול שההורים שלך רוצים שתבחר. זהו מסלול שמעניק הנאה בקרב ההורים שרוצים ליהנות מאור הזרקורים. קיימים מועדוני נוער רבים למי שיכולים להרשות לעצמם, ואלו שלא יכולים משחקים ברחוב או בשכונה, מתוך אהבת המשחק ללא קשר לגיל לדת או לרקע תרבותי. " לדעתי אי אפשר ללמד כדורגל , נולדים עם פוטנציאל ותפקידו של המאמן הוא לנצל את הפוטנציאל ולהפוך את הילדים לשחקנים מקצוענים" אלו דבריו של מאמן רחוב מושג שאופייני לאמריקה הלטינית,  בשביל רבים  באמל"ט כדורגל זו דרך חיים,  חלק מהתרבות, בהתחשב בכישורים הבסיסיים וההתלהבות של האמלט"ים ברור שיצאו מהם מנצחים ואין מקום שבו המורשת הזו בולטת יותר מאשר באמל"ט. ניצחון ברמה העולמית התגלה כחזק נחוש בהרבה מכל הישג בזירה הפוליטית כשכוכבי הכדורגל נערצים ממש כמו אלים. מאחר שהרוב מגדיר את המשחק בצורה דתית זה טבעי לכנסייה הקתולית להיות מעורבת ולהיות בעלת השפעה חזקה מאד . עזרה מלמעלה (מאלוהים שבשמיים), נתפסת כחיונית ליכולת אישית ולהישגים קבוצתיים. נוכחות הכנסייה והמדינה נמצאים בכל מקום ובמועדונים שמחים להפגין את נאמנותם בתקווה לזכות בהתערבות מלמעלה ועדיף מכך "השראה" . הכנסייה שהיא על פי הסוציאליזם והקומוניזם "האופיום של ההמונים" מציגה בפומבי, כאשר מתאפשר לה, את בריתה עם הכדורגל ואין מקום ואין מקרה שהדבר בולט יותר מ-בוקה ג'ונייס וריבר פלייט, שני מועדוני הפאר של ארגנטינה. הכדורגל בריו דז'נרו הוא עניין דתי בכל ברזיל, ובשל היותו עניין דתי בנו לכבודו "קתדרלה"[1] מיוחדת – "הקתדרלה" הזאת  היא איצטדיון כדורגל שנבנה בריו-דז'נרו ונקרא "מרקנה" .
הכדורגל הוא תשוקה עבור כולם יש לו כוחות פיתוי מופלאים כמעט כמו כישוף "הראה לנו את האור ועזור לקבוצת "אמרקה מקאלי" לנצח"- כך מתפלל אוהד זקן ביום המשחק. התלות בכנסייה גבוה והאוהדים מתפללים בעוצמה רבה לתוצאה הרצויה. כשהשופטים נתפסים כפרקליטיו של השטן , רוע חיוני שיש להלל או לקלל.  המופע שלפני המשחק מזכיר טבילת אש שבה הקבוצות מקבלות את כל העזרה הרוחנית שהן יכולות לקבל ואם השחקנים שיחקו כפי שציפו מהם הם יחלקו את הבמה המרכזית עם הכוחות מלמעלה- האלוהיים.
כוחה של אמל"ט טמון במורשת התרבותית שלה. ערוב של אינדיאנים, כובשים, עבדים אפריקאים ומהגרים אירופאים, אשר חיים זה לצד זה  בקצב הרצחני של החיים המודרניים מול הקצב הנינוח של האתמול ואשר בו אויבים ותיקים הם שותפים זהירים בעלי חזון משותף. סכסוכים מהעבר פינו את מקומם למקצבים החושניים ולקול העם, אשר בהם הצבא יכול ללבוש את מדי הדמוקרטיה (ניגוד שמתקיים מצוין באמל"ט).
נוף נשגב חובק ארצות רבות ולאומים שונים שלכל אחד מראה שונה מרעהו והימים  מנסים להתחרות ברומנטיקה וחיוניות של הלילות האקזוטיים, שממשיכים לשרוד ולשגשג ומתמזגים בחופשות עם מקצבים מודרניים. אמל"ט מנצלת את היתרונות של ההיסטוריה העשירה והמגוונת ששולחת אותות אזהרה וזרמי חשמל לאוויר מקום שבו עשירים ועניים מתחככים אלה באלה ומאלצים איש את רעהו לעבור למאה ה-21.
ללא התחשבות בתרבות, הכדורגל תמיד הינו ההצגה הגדולה של המשחק ומשהו שקורה אחריו הוליד קרקס תקשורתי שאין שני לו. רמת הדיווח מולידה אירוע כדורגל  שמונע ע"י התקשורת בשביל התקשורת, הכול ראוי להיכנס לחדשות ועל כל אחד שעוזב את המגרש יש הרים של דיווח כי צריך לרצות את הצופים , את הקהל  את הפרסומאים ונותני החסות. השחקנים נעשים כוכבים בזכות עצמם שלא במתכוון אך כמו תמיד השער הוא "הגביע הקדוש"[2] הנכסף וחלק חשוב בהפקה כשכולם משתתפים בקרנבל. השליטה האבסולוטית  של התקשורת קידמה מאד את הצורך מבחינה כלכלית ודאגה לתרום משהו ולקבל משהו בתמורה. הכדורגל זקוק לתמיכה התקשורתית כדי לשרוד כלכלית, במקסיקו  כ-90 אחוז מהתושבים רואים  בכדורגל את הספורט הפופולארי ביותר, וזה  כ-80 מליון איש שנהנים מכדורגל ואם הוא חשוב כל כך לעם אז הוא חשוב לטלביזיה .
אין דבר שמשתווה להיקף ולעומק ולרמת הניתוח של פרסומי הכדורגל באמל"ט ככל שהמשחק ילד כוכב גדול יותר הוא נהייה מטרה מושכת יותר. בתחרות הקשה העובדות תמיד נמהלות באגדות והשערות ואינטרסים נכתבים ונעשים הדבר העיקרי והאמת נדחקת הצידה, ומשתנה מעיתון לעיתון. התקשורת מודעת מאד לגורלו של הכדורגל הברזילאי, בעיטת פתיחה שכולם מחכים לה ומצפים, היא תמיד אתגר לתקשורת החטטנית בזמן שההיסטוריה נעשית אזור מלחמה  ואוהדים מסתמכים על מה שנאמר כפי שהם מסתמכים על מה שקורה במגרש. היום כל טעות מובלטת באכזריות והטלביזיה עושה מהכישלון בידור. אבל אין תחליף למנצח, התקשורת עטה על הראשון שעובר את גבולות המגרש ומפרסמת כל הערה כבעלת חשיבות כי צריך למלא את זמן האוויר ולשדרו ואיש לא נמלט מהפאפראצ'י .
במהלך השנים היו כוכבים ברזילאים שהכישרון והמוניטין הייחודי שלהם היו אבן הבוחן להתפתחות הז'וגו בוניטו= המשחק היפה באמל"ט.
לדוגמא :גרינצ'ה שחקן שהיה ידוע בשליטה הוירטואוזית שלו בכדור וביכולת הסיום החדה כתער. רומיריו שהיה חמקמק באותה מידה ויצר רושם שהבקעת שערים לא דורשת מאמץ . לארגנטינאי אלפרדו די סטפנו שיש הטוענים שהוא היה השחקן הגדול ביותר בזמנו הייתה יכולת הנגיעה והשליטה הקטלנית בכדור כשהיה בשיאו כמו לפרואני קוביאס וכמובן שגם פלה שהראה את הקסם חסר הגבולות שלו . מארדונה הבלתי צפוי הוכיח גם הוא פעם אחר פעם שהוא אמן על המגרש שיכול לעשות כרצונו במיוחד כשהיה מדובר בהבקעת שערים גם ל אספרייה הקולומבניאני  יש את מקומו בין הכוכבים בגלל חוצפתו במשחק .משחקו הכוחני של הארגנטינאי מורנו  היה ביטוי מובהק של הסגנון של שנות ה-40 ומשחקו המדהים של רונאלדו הברזילאי גרם לפרשנים להשוותו לפלה , הדבר עדיין נתון לויכוח אם רונאלדו יכול לעמוד בציפיות הללו .אך  עם זוג מבקיעים כמו ראנאלדו ורומריו אין לברזיל סיבה לדאגה.
הכדורגל הקדום
 שורשיו של המשחק המודרני הם באנגליה, אבל משחק הכדור קדום  ממרכז אמריקה הוא אולי ההסבר לתשוקה הרבה לכדורגל באמל"ט, תשוקה שהיא חזקה יותר מכל מקום אחר. המשחק שהיה פולחן לאלים לא היה משחק רגיל ושיחקו אותו כמאבק דרמטי לחיים ולמות, בין אדוני השאול ללוחמים מלמעלה. בערים עתיקות רבות במרכז אמריקה אפשר לראות מגרשי משחק רבים. שהיו בזמנו בעלי חשיבות רבה לאינדיאנים . למשחק היו צורות רבות אבל בד"כ נעזרו במותן להשחיל את הכדור דרך טבעת בצד המגרש כל לוחם שהשתתף ידע שעליו להיות חזק וערני מפני שהוא ידע שהוא עלול  לאבד את חייו הם ידעו שהמשחק נערך לכבוד האלים. התבוסה לא נתפסה ככישלון או כביזיון אלא כהכרה בקורבן אישי, קורבן שיטיב עם כל הקהילה. הלבוש היה מינימאלי מלבד מגן מותניים שמנע פגיעות מהכדור שהיה עשוי מגומי קשה , עצי גומי מקומיים היו חומר הגלם לכדורים שהיו במשקל של 5-20 ק"ג משקל המספיק להרוג ע"י מכה שגויה.
האגדה מספרת שהמשחק נולד כששני נסיכים תאומים רצו לקבל עזרה מהשאול והסכימו לשחק את המשחק , אם הם ינצחו האלים ידאגו לעמם ואם הם יפסידו, הם יפסידו  את חייהם. המשחק  היה  ארוך ומתיש אבל למרות הלחץ  עמד כוחם ואופיים של הנסיכים והם גברו על עוצמת האלים. הניצחון נעשה תמריץ וסמל לאחרים שהיו מוכנים ללכת באותה דרך. המגרש הוכח כשער הכניסה וכנקודת החיבור העיקרית לשאול[3] בקבוצות היו שחקנים רבים אבל המשחקים היו ארוכים וקשים מפני שהשחקנים היו צריכים לדאוג לכך שהכדור יהיה כל הזמן בתנועה ובשל זאת עליהם היה להיות חזקים ומדויקים מספיק כדי להשחיל את הכדור בטבעת שלא הייתה גדולה בהרבה מהכדור אתגר קשה לכל חלוץ מודרני. השחקנים גם ידעו שהאלים עוקבים אחר כל תנועה שלהם בציפייה למה שעתיד לקרות. הרג המפסידים היה אכזרי אבל בתמורה דאגו השליטים לכמות גדולה של "פולקרה" משקה שהמקומיים השתוקקו לו . המשחק היה סוג של הבנת האיזון בין שני העולמות שכובד ונמשך עד למשחק במפגש הבא.
בריטניה כמחדירת הכדורגל לאמל"ט
מסילת הברזל והרכבת היו מסימניה של בריטניה באמל"ט ועד היום הם ממשיכים להיות סימן בריטי . הנכחות הבריטית שהחלה לפני יותר מ-130 שנה . כשהארצות הצעירות זכו לעצמאות ביבשת ביקשו לחזק את זהותן, וחשוב מכך הן ביקשו נתח גדול יותר מהסחר העולמי ביבשת הגדולה ובעלת מגוון גיאוגרפי. אמל"ט, הייתה זקוקה למומחיות הבריטית שתספק לה את נתיביי התחבורה  כמו המספנות של ברנקייה בצפון קולומביה ומרכז הרכבות והספנות בנהר לה פלטה . הבריטים שתוגברו במהגרים רבים שהגיעו בתחילת המאה הביאו איתם לא רק כישוריהם המסחריים אלא גם את האופי הקולוניאלי: הבילויים החברתיים ורצון עז לשחק כדורגל ולפתח אותו. חלוצי המשחק היו אלכסנדר ווטסון, האטון בארגנטינה, לזלי פול באורוגואי, צרלס מילר בברזיל. הכדורגל נעשה עד מהרה משחק קבוע בבתי ספר והוקמו מועדונים שאימצו שמות בריטיים קלאסיים כמו  "ניואלס" "אולד בוייס", "קלימס קורינתי אנס", "ווינדרס" , וקבוצות רבות נוספות שקיימות עד היום. תחילה המשחק היה שמור למעמדות הביניים אבל כשהתחרות נעשתה קשה ורחבה יותר בתוך זמן קצר נעשה המשחק בעל חשיבות לאומית  ההשפעה של הכדורגל העולמי הייתה מהירה ועד מהרה הגולם עלה על יוצרו,
אורוגוואי
הנבחרת  הגדולה של אורוגואי בשנות ה-20 הייתה אלופה אולימפית ב-1924, ב-1928, והציגה כדורגל התקפי שזכה לשבחים בכל העולם, כל שחקן היה כוכב בזכות עצמו אבל החלוץ  הקטור סקרינה נודע כ"קוסם" וחוזה אנדדה כ"הפלא השחור" אנדדה היה השחקן השחור הראשון שזכה להכרה בינלאומית אולם היריבות בין המדינות השכנות משני צידי נהר לה-פלטה  אורוגואי וארגנטינה, תמיד הייתה הקשה מכולן. שתים מהנבחרות הטובות בעולם במשך 20 שנה.
גביע העולם הראשון ב-1930 היה אמור לקבוע מי באמת הייתה ראויה לתואר אלופת העולם , הטורניר נערך במונטבידאו באורוגואי,  ואצטדיון הסנטנריו שיכול היה להכיל 70 אלף צופים נבנה במיוחד לכבוד האירוע.. למארחת אורוגואי עם אוכלוסיה של 2.5 מליון איש בלבד היה האירוע גורלי שנתן לה כבוד רב . השחקנים לא אכזבו את ארצם וניצחו את ארגנטינה בגמר 2:4. במקום מה שאמור היה להיות תור הזהב של אורוגואי פרץ ויכוח פנימי ואורוגואי סירבה להשתתף בגביע העולם ב-1934 וארגנטינה מחתה על כך שאיטליה גנבה לה את שחקניה הטובים וזכתה בגביע ב-1934 וב-1938 , אולם הדבר אפשר לכדורגל המקומי לשגשג ולפתח את הסגנון הראוותני שמאפיין כיום את המשחק האמל"טי . למרבה הצער זה גם עורר את המזג הלטיני החם וגרם לעימותים מסעירים ובלתי נמנעים.
 
ברזיל
עליית הכדורגל הברזילאי נמשכה זמן רב יותר , להבדלים הגזעיים היה חלק חשוב בכך הכוכב שחום העור הראשון בשנת ה-20 ארתורו פרידנרייך נאלץ להבהיר את עורו באופן מלאכותי כדי שיראה לבן , אחריו בא לאונידיס דה סילבה שהיה כוכב גביע העולם ב-1938 וב-1950 נחשבת לשנת עלייתה של ברזיל החדשה כשאירחה באצטדיון "מרקנה" הענק בריו ושיחקה בגמר מול אורוגואי כולם כבר ציפו לניצחונה של ברזיל שהיכולת כבר בתחילת המשחק הייתה גבוהה, וראו את אורוגואי מצמקת וצוברת יתרון כנגד כל הסיכויים ומנצחת בתוצאה של 1:2 . הקרנבל הגדול של קהל בין 200.000 צופים שלו ציפו כולם, הפך להלוויה. לאחר ההפתעה הגדולה ביותר בתולדות גביע העולם,  אורוגואי חגגה וברזיל התאבלה.
 אעפ"י שרבים מאמינים שיש לנצח בכל מחיר סגנון המשחק הוא דבר שמעורר את התגובות הנרגשות ביותר באמל"ט, "משחק יפה הוא כמו אישה יפה" , חמקמק אבל כובש לבבות וכולם רוצים להשתתף בחוויה.
הנציג הגדול ביותר של המשחק היפה היה השחקן המפורסם ביותר של ברזיל אדסון ארנס די נסינטו שמוכר יותר כפלה, פלה היום עסקן כדורגל מזדקן, הופיע על הבמה העולמית במשך 20 שנה והשתתף ב-4 גבעי עולם והבקיע יותר מאלף שערים לזכות המועדון שלו סנטוס . כישרונו יוצא הדופן הביא למשחקיו אנשים מכול מקום ואף אילץ את המדינה להכריז על יום חג בכל פעם שהוא שיחק במשחק מכריע. תמיד אפשר היה לסמוך על פלה שיספק את הסחורה כשזה היה חשוב. פלה היה שחקן המוכשר ביותר ששיחק מעולם, "אלוהים נתן לפלה הכול ולשחקנים האחרים נתן את השאריות" . כך אומר אחד השחקנים ששיחק עם פלה, "אף אחד אינו משתווה לפלה"  אפילו לא מאראדונה . פלה יצר משחק וסגנון משלו, כבר כשהיה ילד עני חלם על עתידו ככדורגלן ושיחק בכדור נייר קטן. בניגוד למרבית השחקנים היום, פלה נשאר נאמן למועדון שלו "סנטוס" במשך כל הקריירה שלו ועבר לניו-יורק קוסמוס רק אחרי שפרש וזאת כדי לעזור להם להרים את ליגת הכדורגל האמריקאית ב-1975.
כישרונו של פלה המשיך להתפתח מהופעותיו הפומביות ועד לקריירה  הקולנועית הקצרה אך המגוונת שלו. אולם הביטוי האמיתי לפופולאריות  שלו טמון בחולצה מס' 10 שהיא לא רק של פלה אלא גם המספר החשוב ביותר בכל קבוצה ובמועדון אוהדיו. מי ששיחק שנים רבות עם פלה מציין שהוא היה שחקן שהגן, יזם וסיים משחק טוב יותר מכולם. היה שחקן מושלם , כל מה ש"סנטוס" השיגה היא חייבת לפלה , פעמים רבות התבדחו שעם פלה תמיד יש שחקן עודף בקבוצה (ז"א הוא משחק כמו שניים) תרומתו הייתה מיוחדת במינה .
חולצה מס' 10 הפכה להיות חולצה שבתוכה גדלים כוכבים. מארדונה על ביצועיו בגביע העולם ב-1986 בחולצה מס' 10, פלטיני המאסטרו הצרפתי  ב-1986 , זיקו הברזילאי בעל השליטה המעולה בכדור , קמפס השחקן הארגנטינאי, מגביע העולם ב-1978 פרנציסקו לי האורוגואי החמקמק והקולומביאני הססגוני קרלוס ולדרמה . אבל כל העיניים עדיין נשואות למגע האומן ולמספר הקסום על גבו של פלה.
 
צילה
עמוק בתוך רכס האנדים שוכנת צילה ארץ שלא נהנתה מההצלחה של שכנותיה החזקות יותר ועדיין יש לה היסטורית כדורגל עשירה משל עצמה. צילה מורכבת מעירוב של אירופאים ואינדיאנים והרודנות האכזרית והעריצות מן העבר הובסו ע"י רצונו של העם,  העלו אל פני השטח את פשעי העבר במיוחד אלה שנעשו נגד האוכלוסייה האינדיאנית. בבירה סנטיגו יש סמלים רבים לעברה הקולוניאלי והדתי  אבל הסמל הנערץ ביותר הוא ה"קולו קולו" מועדון הכדורגל הוותיק והמצליח ביותר בעיני רבים ה-קולו קולו הוא יותר מסתם מועדון כדורגל והוא מסמל רגש עמוק ומשותף שנובע ישירות ממקומות האינדיאנים והאינקיים.
מעל 50% מתושבי המדינה עומדים מאחורי ה"קולו קולו" כולל תמיכתו של קרלוס קסלי – פרשן ספורט פופולרי ובעבר כוכב הקבוצה והנבחרת הלאומית בשנות ה-70 וה-80. קסלי היה שחקן חכם ובעל כישרון טבעי שתמיד חיפש את השער, מיומנותו שקיימת אצלו גם היום למרות שהוא לובש את המדים השחורים לבנים המוכרים רק באירועים חברתיים. "כשלובשים חולצה של "קולו קולו" אי אפשר להוריד אותה היא נעשית חלק מהעור שלך" החולצה הלבנה של ה"קולו קולו" היא דבר מיוחד מאד בצילה.
"קולו קולו" היא קבוצה של ההמונים אין ספק בכך שסימן ההיכר של אוהדי "קולו קולו" היא האגרסיביות  שהיא התכונה של המנהיג האינקאי האינדיאני. המשחק החשוב בצילה הוא הדרבי המקומי בין ה"קולו קולו" ל"אוניברסיטטד דה צילה", שתי הקבוצות הן יריבות מסורתיות ואוהדיהן מביעים את העוצמה הזאת בכל פעם שהם נפגשים. ההתגרויות מתפתחות לעיתים קרובות לעימותים אלימים ותגובה משטרתית נדרשת בכול פעם ששני הצדדים  נפגשים. "הגרה בלנקס"  אוהדיה הפאנטיים של "קולו קולו" מנצלים את הנתונים מספריים כדי להציק לאוהדי "אוניברסידד" במשחק בין השתיים, האצטדיון תמיד מלא כאשר על הפרק עומדת אליפות או סתם רצון לנצח את היריב.
האוהדים מעדיפים להפסיד לקבוצה מליגה ב' מאשר להפסיד ל"אוניברסידד" . "קולו קולו" היא קבוצה עממית מאד ו"אוניברסידד" מייצגת את מעמד הביניים המקצועי. הדרבי הוא משחק שהאוהדים הפאנטיים מצפים לו יותר מכול.  מלבד המאבק האיתני בין שתי הקבוצות צילה יכולה לזקוף לזכותה את מקום לידתה של "בעיטת המספריים" או "לה צילנה" כפי שהיא ידועה ברחבי היבשת., הטכניקה מאפיינת את השחקן הלטיני רמון אנסגה, שהציגה לראשונה  ב-1915 ברמת המועדון וב-1920 בנבחרת צילה. אנסגה היה ספורטאי מגוון שיכולתו כקופץ מוט הייתה כנראה המפתח שאפשר לו להגיע למיומנות כזו , אחרים מיהרו לאמץ את הסגנון כולל פלה אבל המקסיקני הוגו סנצ'ס נחשב למבצע הטוב ביותר של הבעיטה הזו. כשמרדונה נמצא לא רחוק אחריו.
היום זו מיומנות שמלמדים בבתי ספר לכדורגל בגיל צעיר  וזה מצטרף לשאר הרפרטואר של שחקני הכדורגל. ירשו הטבעי של אנסגה בצילה הוא בם-בם סמורנו שהוא אתלט  באותה מידה שהוא כדורגלן וזה בא לידי ביטוי ביכולת הסיום הקטלנית שלו ברגל ובראש ובכך תבע את חותמו כחלוץ מהרמה הגבוהה ביותר אם יש מישהו שיכול לתת לצילה תקווה לקראת ההשתתפות בגביע העולם בעתיד זה סמרנו. בגביע העולם ב-1962  צילה נתנה הופעה טובה ביותר על המגרש ומחוצה לו , נחישותו של יו"ר התאחדות הכדורגל הציליאני אז קרלוס דיטבורן העניקה לצילה את הזכות לארח את האירוע , זה נתן לארץ את החשיפה הגדולה ביותר בתולדותיה והיא הייתה נחושה לנצל אותה במלואה. הניצחון על שוויץ במשחק הפתיחה הקדים מפגש מול איטליה, המשחק כונה קרב סנטיאגו ואוירה השלילית שיצרה התקשורת האיטלקית לפני המשחק עוררה כבר מתחילת המשחק רוחות רעות במשחק שהיה טעון גם כך. לקראת סוף המחצית צילה צברה יתרון לשמחת אוהדיה אבל הדבר רק החמיר את המצב על המגרש . גול שני בדקת הסיום הכריע את המשחק אבל עורר בעיות כשהשופט הבריטי קן אסטין ניסה לשלוט במצב, והרחיק משני הצדדים שחקנים, אחרי מכה כזאת הוגרלה צילה לשחק נגד אלופת העולם ברזיל בחצי הגמר ורצתה להציג את עצמה באור חיובי יותר אבל הם לא לקחו בחשבון את גאוניותו של גרינצ'ה הברזילאי שהתעלל בהם לאורך כל המשחק הוא הבקיע שני שערים והוכרז ככוכב הטורניר.צילה נלחמה  וכמעט השוותה את התוצאה. ברזיל הייתה טובה יותר באותו היום וניצחה 2:4 ברזיל ניצחה גם את צכוסלובקיה בגמר ולקחה גביע נוסף.  למרות ההפסד לברזיל צילה לא הושפלה וניצחה את יגוסלביה 0:1 במשחק על המקום ה-3 וזה היה אירוע חשוב בתולדות הכדורגל הצליאני.  עבודתו של פרננדו רימרה המאמן הוותיק שהחדיר גישה מקצועית לשחקני הכדורגל בצילה נשאה פירות ונעשתה גורם משפיע בהעלאת הסטנדרטים בכדורגל המקומי. בזכות זה זכתה "קולו קולו" ב"קופה לברטדרוס" ב-1991,המקבילה לליגת האלופות באירופה .
 
בוליביה
מצפון לפסגות האנדים המושלגות שוכנת בוליביה בירתה האקזוטית לה-פס שנמצאת בגובה של יותר מ-3000 מטר  בוליביה היא מדינה ענייה ביותר שסבלה משרשרת של רודניות אכזריות וחילופי שלטון מתמידים מאז שזכתה בעצמאות. כיום סוף סוף החברה האינדיאנית בארץ ניהנת ממידה מסוימת של יציבות ושלום, כשהמשחרר הלאומי הוותיק –סימון בוליבר שנלחם קשה כדי להשיגו משקיף ממרום פסלו על הנעשה . גם כדורגל התגלה כגורם חשוב באיחוד העם. אגם טיטיקקה הוא מרכז רוחני חשוב לאינדיאנים והוא מושך איליו אנשים מכל העולם, וגם  זירת ההתרחשויות למשחק כדורגל. מסורת שמפגישה בין המקומיים כמה פעמים בשנה ובאותה הזדמנות משחקים גם כדורגל, כשהתחרות בקרב הנשים לא פחותה מזו של הגברים., הפופולריות של הכדורגל בקרב הנשים בבוליביה היא גבוהה למרות שאינה ברמה בינלאומית. לא משנה מי אתה ומאיפה אתה כשברזיל באה לבוליביה במוקדמות גביע העולם, היא לא הפסידה עד אז בשום משחק, היא הייתה הנבחרת הבלתי מנוצחת וכשהגיעה ללה פס בבוליביה היא הפסידה לא בגלל הגובה, היא הפסידה כי היא שיחקה גרוע . התוצאה הייתה 0:0 כמעט עד הסיום ואז ברזיל נשברה ובוליביה ניצחה. התוצאה הדהימה את העולם.
בזמן שלה פס הבירה  ממשיכה לעורר סערות, בגובה פני הים בסנטה קרוז מבינים מה גורם העיקרי שהביא להתקדמות המדהימה בכדורגל הבוליביאני בשנים האחרונות  בסנטה קרוז עיירה קטנה ורדומה שוכנת אקדמיית טוהצי בית ספר לכדורגל לבנים שזיכה את נשיאה של בוליביה ב-3 מועמדויות לפרס נובל על תרומתו לילדים  הבוליביניאים. טיהצי מציע לילדים שני דברים מיוחדים לימוד כדורגל ומטרה בחיים. האיש שעומד מאחורי התוכנית הוא נשיאה של בוליביה רונלדו אגילרה איש חזק והחלטי שנלחם ברודנות באותה התלהבות שבה הוא מגשים את חלומו ומפתח כדורגל לנוער בבוליביה.
 כישרונם של הילדים מטופח מגיל צעיר ומלמדים אותם משמעת  ואחריות דברים קשים בשביל בוליביאני . בוליביה חייבת המון לרולנדו אגילרה ולהיטצי., בוליביה החלה ליזום פרוייקטים לטווח ארוך כדי לעשות את הכדורגל הבוליביאני תחרותי באמת ולהגיע לרמה הגבוהה שביבשת. העפלתה של בוליביה  לגביע העולם ב-1994 הייתה בעיקר בזכות ההיהטיצי. הבוליביאנים שיחקו באמל"ט בצפון אמריקה באירופה ובסין השתתפו ב-75 טורנירים עם 65% הצלחה זה מוכיח שהטהואצי מצדיק את רצונו של אגילרה להכניס רוח חדשה לצעירי ארצו . הטיהצי שהוקם למטרות פרטיות של אליגרה כדי לאמן את בניו הפרטיים בכדורגל  ב-1978, הפך לפרויקט לאומי . בוליביה יצרנית עלי הקוקה המשפיעים על ילדים רבים לרדת לסמים, נחושה היום למחוק את הדימוי השלילי שלה ע"י שיפור היכולת הספורטיבית. כל מי שלומד בטיהצי שם לעצמו מטרה לשמור על שמו הטוב של המקום ע"י דוגמא אישית . סגנון המשחק של הבוליביאנים והרוח הקבוצתית הפתוחה זיכו אותם בהרבה כבוד ובגביעים, אבל השפעתו הניכרת ביותר של ביה"ס הטיהצי נראית ברמת הבוגרים עם נציגות של כמעט מחצית שחקני הנבחרת, הכוללת את ארויון סנצ'ס, מרקו דיאבלו, אצ'וורי , שני כוכבים בזכות עצמם עם מוניטין שהושג בזכות משחקם המלוטש  ויכולת הבעיטה מרחוק של סנצ'ס .שהבקיע שערים במשחקים חשובים ביותר. סנצ'ס הראשון מני רבים שעברו לשחק בחו"ל היה להיט גדול בפורטוגל בחמש השנים האחרונות הוא  וגם אצ'וורי היו דמיות מפתח בגביע העולם הראשון שבוליביה העפילה איליו ב-1994. הדבר שעושה את הצלחתו של הטיהאוצי מדהימה אף יותר הוא שלמרות מחסור קבוע בכסף ביה"ס ממשיך לשרוד ילדים מתחילים ללמוד את העקרונות הבסיסיים מגיל 5 כשהשליטה בכדור הוא הדבר החשוב מכול . טהואצי הצילה משפחות בוליביאניות עניות רבות שבהן ילדים עם מעט מאד תקווה לעתיד פרחו וקיבלו הכוונה לחיים וגם אם הם לא הגיעו לרמתם של אצ'וורי וסנצ'ס הם עדיין קבלו המון . הילדים לומדים להיות ממושמעים מחנכים אותם וזה גם כייף. לילדים בגלאי 13-15 האימונים הפיזיים נעשים קשים יותר הדגש מיישום על סיבולת.  הנערים לומדים בעזרת מלגה כדי לחלוק את החוויה הייחודית, קבוצת הגיל הבוגרת ביותר בטאהצי היא בת 17 , הנערים סיימו משחקים ייצוגיים שחושפים אותם לציידי כישרונות מכל העולם בתקווה שיביאו הכנסות לאקדמיה . אם מישהו מהשחקנים נבחר. נתונים רשמיים בטהאוצי מגלים יותר מ-2000 ילדים בתוכנית מלאה , חלקית או לימודי חוץ , הקשר בכל הרמות והמדיניות שהנהיג אגילרה באמצעות מאמניו זיכו את האקדמיה בציונים לשבח מאונסקו[4] בכל שאר בתי הספר מלמדים רק כדורגל בטהאוצי מלמדים כדורגל וגם להיות בן-אדם . הילד הבוליביאני כבר אינו מפסידן הוא שווה לשאר הילדים בעולם. ביה"ס חשוב לא רק לקריירה של כדורגלן אלא בחיים האישיים בכלל לטהאוצי יש סוד שהוא כנראה אהבה עזה למשחק.
 
פראגוואי
נכסה הססגוני ביותר של פרגוואי הוא חוסה ליאור צילברט והוא שינה מהיסוד את המושג שוער. הוא קורץ מאותו חומר של הקולומביאני המסתורי היגיטה , וגם בסגנון המשחק שלו אין דבר מקובל.  בשעה שהוא משתלט על המגרש בנוכחות ובאישיותו הסמכותית. ברור שפעמים רבות השוערים מנסים להתחמק מקשיים ברחבה בניגוד איליו שהוא לוקח אחריות על עצמו. צילברט מדהים ויש לו תכונה מיוחדת מאד הוא שוער מבקיע שערים. רוב השוערים הטובים בעולם מתמקדים במניעת שערים, צילברט  מסוגל להבקיע מכל מצב של כדור נייח. החלום שלו הוא להבקיע שערים לעמיתיו כדי להראות להם שהוא טוב מהם. הוא עושה זאת בצורה מחושבת ביותר. הוא נהנה לפתות את מי שעומד מולו , ואוהדים רבים באים לראות את היריבות האישית כתוספת למשחק עצמו. צילברט חושב שהוא חשוב יותר ממרדונה וקינג'ה בארצם. כתושבי פראגוואי הוא גאה בארצו הוא פטריוט שרוף ואין דבר שהוא רוצה יותר מלהוביל את פראגואי לגמר גביע העולם כדי שיוכל להציג לעולם כולו את יכולתו . למרות שהוא מנסה להיות צנוע הוא חושב שיש רק "צילברט" אחד אך הוא רוצה להלחם ולנצח במשחקים. רוח הלחימה עזרה לו לזכות בתואר עולמי עם ולז סרסיפילד והוא מאמין בעזרה מלמעלה כמו אחרים הוא פונה לדת בדרכים שונות.
 
מיסטיקה וכדורגל
 המסורת האינדיאנית והאפריקאיות השחורות חזקות  ומהדקות את השפעתן באמצעות העולם המיסטי. טקסים עתיקים אלה מבוססים על סמלים חזקים כמו: אדמה, אש, ומים שממלאים תפקיד חשוב. כמה יסודות עתיקים שתערבבו בדת הנוצרית עם חלק מהתשוקות והאמונות התפלות הנפוצות בכדורגל ונכחותם אף פעם איננה רחוקה מדי.ה"נדובלה" הוא הנפוץ ביותר ואפשר למצוא אותו ברוב חלקי ברזיל שם יש למאמינים מספר שיטות כדי לקבל את התוצאה הרצויה. גם לצבעים חשיבות רבה כשאדום ושחור הם צבעים המזוהים ביותר עם המכשפים. חלק מאנשי הדת אוהבים את אור הזרקורים ואחרים מעדיפים לפעול מאחורי הקלעים ולתת לתוצאה לדבר בעד עצמה. לא משנה עד כמה חזקה הביקורת על ערך הטקסים הללו יש אירועים ש"מוכיחים" שעדיין משתמשים בטקסים הללו ברמת המועדונים וברמה הלאומית. אין דבר שקורה בעולם בלי הדת, מועדונים רבים בברזיל מאמינים בקנדומבלה., אומבנדה, קימבנדה, ודתות אפריקאיות נוספות הקשורות למעשי כשפים. עם המועדונים האלה נמנים מועדון פלמנגו , פלמייראס. לרוע המזל אם מאמן מאמין באמונות תפלות הקבוצה תאמין גם ותאמץ את האמונות הללו.  אין ספק שיש לכך השפעה ואי אפשר להתעלם מכך. אמונות תפלות ודת משחקות יחד מאז ומעולם והן סם החיים של אמל"ט מי יכול לומר שטעות היא באמת מקרית ולא נגזרה מראש? אולי יש דברים שמוטב לא לנסות להסביר.
 
השופטים
התפקיד הקשה ביותר באמל"ט הוא השופטים שנדרשים לשלוט במגרש באווירה שמזכירה אזור לחימה . המתחים בין האוהדים מעוררים מהומות למרות נוכחות מוגברת של כוחות הביטחון השופט נמצא במצב שהוא לא יכול לצאת ממנו מנצח הוא לא צריך להיות רק החלטי אלא גם לזכות בהערכה . הבנת המצב ורמת התקשורת שלו צריכה להיות ברורה. אי הבנה עלולה להוביל מהר מאד לאנדרלמוסיה . כדי ששופט ישרוד באמל"ט במשך שנים, הוא צריך אופי חזק. לא משנה עד כמה שופט יהיה  מקצועי אם הוא לא עומד על שלו לא יוכל לשרוד את המשחקים באמל"ט. השופטים תמיד נקטו יד קשה נגד אלימות אבל יש שופטים שנחשפו לאלימות ברוטלית הגובלת בטירוף כשהשחקנים איבדו את ההיגיון ואז הפחדה וכוח מצדיקים כל פעולה ואפילו השופטים לא ניצלים מהתקפה ומערעור סמכותם.
המשחקים הטעונים ביותר הם משחקי דרבי  שם לפעמים שופט זקוק לעזרת הרשויות ולעיתים הוא נאלץ לצאת את המדינה עד שהרוחות יירגעו. .
ההפופולריות העצומה של הכדורגל באמל"ט מבוססת כנראה על העובדה שלכל אחד יש ההזדמנות לשחק בכל רמה וככל שהעוני רב יותר, הרצון לחקות את כוכבי העבר וההווה גדולים יותר . האמונה מתחילה כמעט ברחם כשההורים מקווים שילדם יהיה פלה או כוכב שיבטיח את עתיד ההורים מבחינה כלכלית גם רוח התחרותיות לעולם לא דועכת ומי שמנצח שורד.
בפראגואי ניתן לומר שכאשר צילברט התחיל לעסוק במקצוע שחקנים לא עבדו ברמה בינלאומית אבל ב-3 השנים האחרונות המקצוע התפתח מאד כי אנשים מאמינים בכדורגל הכול יכול שיסדר אותם כלכלית לכל החיים . סוכני שחקנים שולטים בשחקנים וממילא בקבוצות, ויש להם השפעה רבה יותר מאשר למנהלי הקבוצות. סוכני השחקנים מתערבים בהרכבי הקבוצות ע"י הפעלת לחץ לשבץ את השחקן שלהם. העתיד האמיתי טמון במקום שתמיד היה בנוער וביכולתו להציג כישרון שתמיד הלהיב אוהדים ונעשה לסימן היכר לכדורגל יפה ללא קשר לגיל
מאמן רחוב מבוגר מסכם "הכדורגל הוא הכול יכול בלעדיו לא יתכנו חיים אני אוהב ילדים ואוהב כדורגל הכדור הוא בן זוגי 65 שנה האמינו לו שבלי כדורגל וסמבה ברזיל הייתה הארץ הכי עצובה בעולם". השליטה בכדור הצורה שבה הברזילאים מתבטאים והחופשיות שבה הם משחקים הם הדברים שמעודדים אנשים ברחבי העולם לחקות אותם אבל עד כה לא הצליחו לעלות עליהם. 

---