מגישה:
הצעת חוק לביטול חובת תשלומי פנסיה לעובדים זרים בסיעוד
 
 
 
 
חוק עובדים זרים תשנ"א -1991 יתוקן כך: 
 
לאחר סעיף 1ג.)ג( יבוא סעיף 1ג.)ג1( ובו ייאמר: 
 
"על אף האמור בס"ק )ג( לעיל הוראות צו ההרחבה ]נוסח משולב[ לפנסיה חובה 
¹2011  לא יחולו על יחיד המחזיק בהיתר להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד לפי סעיף
1יג. לחוק זה ועל עובד זר בתחום הסיעוד העובד אצל מעסיק כאמור"
 
דברי הסבר
 
הטלת חובת תשלום פנסיה לעובד על יחיד המעסיק עובד זר בתחום הסיעוד היא פועל יוצא של מתן צו ההרחבה שהוצא במקור בשנת 2008 ונועד לחול על מעסיקים ועובדים מן השורה בישראל.
המחוקק בחר להגדיר עובד זר בחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, פרק א': הגדרות ,עובד שאינו אזרח ישראלי, או תושב בישראל. בכך קבע באופן נוקשה את מדיניות האזרחות שלה. העובדים הזרים מוגדרים כחיצוניים לחברה, אין למדינה כל כוונה לקלוט אותם בסיום שהותם בארץ, ולעובד אין כל כוונה להשתקע בארץ, קל וחומר כשמדובר בעובדים זרים השוהים בארץ שלא כדין.
מאחר שנוסח הצו לא סויג תחולתו היא טריטוריאלית והוא פורש כחל על כל עובד ומעביד בתחומי המדינה. גם אם העובד הוזמן מראש לתקופת זמן קצובה ולמטרה ספציפית שבסיומה הוא מתחייב לעזוב את הארץ, הוא אינו רשום במרשם האוכלוסין של משרד הפנים, ומוגדר כמי  "שמרכז חייו" נחשב ארץ מוצאו. הענקת זכויות פנסיוניות  לעובדים  מסוג זה  אינה עולה בקנה אחד  עם הוראות האמנה הבינלאומית מס '143  בדבר עובדים זרים ². בסעיף 11, פסקה 2, תת סעיף )ה( נקבע כי החובה להבטיח שוויון הזדמנויות ויחס בתחום הביטחון הסוציאלי אינה חלה על העובדים הזרים. הם מודרים מתחולת הביטחון הסוציאלי ומוגדרים באמנה כעובדים שהורשו להיכנס לתחומי המדינה באופן זמני, לפי בקשת המעסיק שלהם, הם מקבלים על עצמם תפקיד מסוים )טיפול סיעודי(, ולזמן קצוב ומוגדר, והם מתבקשים לעזוב את המדינה בסיום התפקיד או המשימה האמורים.
                                                

1. פורסם בי"פ תשנ"א מס 6392 מיום 27.9.2011 עמ '6938
2.  Migrant workers (supplementary provisions convention No 143) 1975

מגישה:
הצעת חוק לביטול חובת תשלומי פנסיה לעובדים זרים בסיעוד
 
 
 
יצוין כי גם המחוקק בסעיף  1יא .לחוק וגם מחוקק המשנה בתקנות עובדים זרים )פיקדון לעובדים זרים(, תשע"ו-2016  לא מצאו לנכון להטיל על יחיד המעסיק עובד זר בתחום הסיעוד חובת פקדון הנועד גם להבטיח זכויות סוציאליות של העובד, במובחן מזו המוטלת על מעסיקים אחרים )כגון חקלאים, קבלנים וכו( של עובדים זרים בדרך כלל, היחידים המעסיקים עובדים זרים למטרות סיעוד הם קשישים, חולים סיעודיים, חולים כרוניים  ובעלי מוגבלויות הזקוקים  מסיבות רפואיות לטיפול סיעודי צמוד בביתם והעסקת עובד זר היא החלופה הריאלית היחידה מבחינתם. בפועל לא ניתן לבטח עובדים אלה בקרן פנסיה, הם עצמם אינם נדרשים להפריש לקרן תשלומים שהצו מחייב והתכלית של הקרן, מתן קצבה בעת פרישה אינה מתממשת, משכך, לא מדובר כלל בהפרשות לפנסיה כמשמעותה בחוק. בפועל מדבר בתוספת שכר פיקטיבית רטרואקטיבית שאין לה ערך פנסיוני, אינה קשורה כלל להגעה לגיל פרישה ואין לה כל הצדקה חוקית ומוסרית. כאמור ,העובדים בהם מדובר מגיעים לישראל למטרה מוגדרת ולתקופה קצובה ובארצות מוצאם לא קיים הסדר מקביל .חיובם של אותם מעסיקים שמצבם הכלכלי קשה ממילא לשאת בתשלומים לפי הצו, מעבר ליתר התשלומים שהם נדרשים לשאת בהם מטילה עליהם נטל כלכלי כבד שרבים מהם אינם יכולים לעמוד בו. משכך, מודרים בעל כורחם מהיכולת להעסיק עובד זר בסיעוד. לפיכך מוצע בזאת לבטל את חובתם של יחידים המעסיקים עובדים זרים בסיעוד לשאת בנטל התשלומים הסוציאליים לפי צו ההרחבה.
 
 שינויים במצב המועסקים בסיעוד
במסמך זה מועלות בעיות שעומדות לפתחה של "העמותה לזכויות מטופלים סיעודים (מטו"סים)" ומולן רעיונות לפתרונן . בקווים כללים המצב שבו נתון המטופל הסיעודי ומשפחתו מבחינה פיזית ומשפטית, הוא בלתי אפשרי. מצב זה הועלה בפני ועדות שהוקמו ונעשה ניסיון של קבוצות רבות לזעזע את אמות הממסד ועד כה המאמץ נכשל. הברירה היא הקמת גוף סטאטוטורי שיעמוד מול הממסד ובג"ץ. אנו נחושים להיטיב את איכות חייהם של המטופלים הסיעודיים ( להלן מטו"סים) ועוד בחיינו.
הקדמה:

1. העמותה מתנגדת להגדרת מעמדו של המטו"ס כמעסיק. המטו"ס איננו בשום צורה מעסיק אלא מקבל שרות . מעסיק הוא מי שמייצר רווח כספי מעבודתם של אחרים, עבודתו של העו"ז איננה מייצרת רווח כספי  למטו"ס , מלבד שיפור והארכת חייו.  הגדרתו של המטו"ס כמעסיק והצמדת חובותיו למעסיקי עו"זים בבניין ובחקלאות, הייתה מחטף אומלל של המדינה.  החקלאים והקבלנים שהם אכן מעסיקים בודקים את הכדאיות הכספית של העסקת העו"זים, לעומת המטו"ס שנאלץ להעסיק עו"ז כתוצאה מאירוע בריאותי שאיננו מותיר לו ברירה אם ברצונו להמשיך לחיות. העסקת עו"ז חפה מכל שיקול כלכלי.
2. על מנת לזכות בעו"ז או/ו במימון, יצרה המדינה שני גופים מופרטים 1.  הלשכות הפרטיות שמייבאות את העו"זים וקשורה לרשות האוכלוסין 2. חברות סיעוד (שהן כביכול[i] ישות אחרת )שקשורות לביטוח הלאומי, ומעניקות לחלק מהקשישים שרותי מט"ב (מטפלות בית ) ישראליות. מי שזקוק לעזרה נוספת הופך למעסיק כתנאי לקבלת גמלה ישירה מהביטוח הלאומי. או שיהפוך למעסיק בשיתוף עם חברות סיעוד.
3. המדינה אכן ערה לבעיית הגדרתו של המטו"ס כמעסיק ולכן הקימה ועדות שתצענה אלטרנטיבה שתתקן את המעוות. ההצעה הקלה ביותר עבור הממסד היא העסקה הישירה  (שכבר קיימת), עם מעטפת של "הלשכות הפרטיות", שתעזור למטו"ס לנהל את העו"ז. אלטרנטיבה שנייה היא הקמת תאגידים שינהלו את העו"ז בדומה לעובדי קבלן[ii] עבור המטו"ס..
4. העמותה תאבק בכל האמצעים, החוקיים והפרלמנטריים  על מנת לשנות את הגדרתו של הסיעודי ממעסיק למקבל שירותים מאריכי/ומשפרי  חיים. נאחז בהכרה של המדינה בכך שיש לשחרר את המטופל הסיעודי מאחריותו כמעסיק. נדרוש בשלב מיידי החרגת הסיעודיים מהחקיקה  בנושא מעסיקי עו"זים, בחקלאות ובבנין. והתאמתה למצבו של המטו"ס. 2. לא נסכים להצעת הממסד לקבל את הלשכות הפרטיות כמעטפת  להעסקה הישירה . 3. נעבוד יחד עם הממסד על הקמת   תאגידים שיעסיקו את נותני השרות למטו"סים עם החרגה מהגדרת עובדיו כעובדי קבלן ותשלום מע"מ על השרות.
5. שלב שני בהתדרדרות במצב המטו"סים היה בג"ץ (4542/02) עמותת קו לעובד נגד ממשלת ישראל . החלטה מ-30 במרץ 2006. בעתירה שהוגשה ע"י שישה ארגונים : עמותת קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח בישראל, עמותת הרופאים למען זכויות אדם , מכון אדווה ועמותת מחויבות לשלום ולצדק  נגד הסדר המכונה " הסדר הכבילה" להעסקת עובדים זרים .

עד אז היה העו"ז שהגיע לישראל מחויב לעבוד אצל המעביד שייבא אותו. לצערנו  הקבלנים והחקלאים חסכו מאד בתנאי מחייתם של העו"זים מצב שהעלה את חמתם של ארגוני זכויות האדם, אלו פנו לבג"ץ וזה ביטל את הסדר הכבילה. במקום לדרוש ולחייב את המעבידים בתנאים נאותים,  הוענק להם כוח  כנגד המעבידים. ברוב המקרים העו"ז לא שינה מקום, אבל שינה את דרישותיו לשכר כשהוא מאיים בעזיבה שכעת התאפשרה לו.  בבניין ובחקלאות שיוועו לעובדים, חלקם נכנע וחלקם לא עמד בתוספת וחיסל את עסקיו.  הסיעודי שחייו תלויים בעזרת העו"ז נותר להיאבק בדרישות המופרזות לשכר,  ועל נכונותו של העו"ז לעבוד אצל מטו"סים קשים. מצב שהביא לשבירת הסולידריות שבין המטו"סים שחלקם מוכן לשלם יותר, ובלבד שיזכו בעזרה.
https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/02/420/045/o28&fileName=02045420.o28&type=4

1. פתרון העמותה לבעיה היא "תוכנית האשכולות" של איתן בנימין שמציעה שכר דיפרנציאלי לעו"זים על פי רמת הקושי של המטו"ס והצמדתו של העו"ז לדרגה הטיפול שאליה הגיע. כך תשמר לעו"ז הזכות להתפטר, אבל עבודתו הבאה תהייה רק אצל מטו"ס באותה דרגת קושי. התוכנית קובעת ששכר מקסימלי למטו"סים קשים יהיה שכר מינימום ללא הפחתת של 25% (תקורה ומזון, שמסתכמת בכ-500 שח"), העבודה אצל  המטו"סים קלים תהייה פחות 25% .[iii]
2. מצב חוקי שלישי שהופך את מצב הסיעודיים לבלתי נסבל הוא הזכות של העו"ז לחפש עבודה במשך 90 יום. בזמן זה המטו"ס  הננטש אינו יכול להזמין עו"ז מחו"ל כי העו"ז הנוטש רשום עדיין על שמו עד שימצא מעביד חדש. כך נוצר  מחסור מלאכותי בעו"זים כאשר להלכה אין מחסור אמיתי ,  אלא שהעו"זים פשוט לוקחים את הזמן והעול נופל על המשפחה שקורסת ובצר לה מסכימה לשלם כל שכר ולהסכים לכל תנאי. וכל זה בשעה שהעו"זים  מבלים  ברחבי הארץ וקופצים מדי פעם לראיין את  משפחות המטו"סים. וגם לאחר שקיבלו הסכמה לתנאים הם לא ממהרים להתחייב, כדי להצטייר כקשים להשגה. מי שטעה לחשוב שהוא יראיין ויבחר עו"ז יגלה מהר מאד שטעה.

(https://www.gov.il/BlobFolder/policy/foreigns_new_extending_permit_caregiving_procedure/he/9.2.0002.pdf

1.  תשובת העמותה לבעיה זו היא דרישה לתקן את החוק ולהקטין את משך הזמן שבין עבודות ל-30 יום בלבד.
2. מצב רביעי שמחמיר את המצב הוא חובת  שכר המינימום  והנלוות. הענקת זכויות סוציאליות הן לכבודה של החברה הישראלית ואין חולק עליו כשהמעביד מרוויח מעבודתו של השכיר. עובד ישראלי המשתכר שכר מינימום פטור אומנם ממס הכנסה אבל משתתף בחיסכון הפנסיוני, ובמס הבריאות. במקרה של עו"ז הוא מקבל שכר מינימום כאזרח ישראלי, אך אינו משתתף בביטוח הפנסיוני, והביטוח הבריאותי שלו מושת על המטו"ס, כנ"ל תשלום הוויזה  שאין למטו"ס כל חזקה עליה. ההפלייה לרעה  של המטו"סים באה לידי ביטוי בכך שאנו  מחויבים  על פי תקנה להפריש לעו"ז פיצויים ופנסייה. אבל אין חובה על  קרן פנסיונית לבטח את העו"ז בשרות הסיעודי, כאשר בבניין ובחקלאות זה מתאפשר. המדינה דורשת שהמטו"ס ישמור את הכספים בחשבונו, שם נשחק ערך הכסף כך, שלאחר  6 שנים או יותר נוצר פער של כ-30% בין מה שנחסך למה שנדרש לשלם.

עצומה - קיצור תקופת צינון ל 30 ימים לעובדים זרים בסיעוד (atzuma.co.il)

1. העמותה תלחם על שינוי החוק וביטול הפנסיה,  הצעת חוק בנושא נכתבה ע"י איתן בנימין,והשופט בדימוס יועד-הכהן . ההצעה הופנתה לכל הח"כים בכנסת, שלושה ראו אותה ראויה, אך במצב הנוכחי יהיה צורך להגיש עתירה לבג"ץ בגין האפליה  של המטו"סים כמעסיקי עו"ז, לעומת עו"זים המועסקים בחקלאות ובבניין, בג"ץ כזה יעורר את דעת הקהל לעוול שנגרם למטו"ס.
2. נקודה חמישית להתייחסות היא היחסים הגרועים של המטו"סים עם הלשכות הפרטית/חברות הסיעוד. יחסים עכורים שחלקם נובע מביטול הסדר הכבילה. שמאפשר לעו"זים לא רק להחליף את המטו"סים אלא גם להחליף את הלשכה הפרטית. במצב נורמלי המטו"סים "זוכים" לקבל עו"ז  ומשלמים ללשכה הפרטית כ-2000 שח, ו-70 שח שכר חודשי לאורך כל תקופת העסקתו. התשלומים החודשיים הללו מהווים את החמצן של הלשכות הפרטיות שברובם הם עסקים משפחתיים.  איום בעזיבה  של העו"ז מהווה לחץ על  הלשכה הפרטית לתמוך בדרישותיו הבלתי לגיטימיות מהמטו"ס. הלשכה הפרטית אינה יכולה להרשות לעצמה להפסיד לקוחות ללשכות פרטיות אחרות, ולכן לוחצת על המטו"ס להסכים לכל דרישה. לדוגמא הלשכה הפרטית יודעת ש-100 שח במזומן כל שבוע הם חלק מהשכר החודשי, אך  מנסה להשיג  עבור העו"ז 400 שקלים כתוספת לשכר. חברות הסיעוד  נפגעות יותר מעזיבת העו"ז, כי דרכן עוברים  כספי הגמלה מהביטוח הלאומי,  שמהם נגזרת עמלה מכובדת. חברות הסיעוד הן למעשה מעסיק בשיתוף עם המטו"ס, אבל אינן מגלות סולידריות למטו"ס                  
3. תשובת העמותה: יש מקום לשיתוף פעולה עם הלשכות הפרטיות על מנת לשנות את  הסדר הכבילה, שפוגע בם גם כן ולמצוא דרך למנוע מהעו"זים לנהל גם אותנו וגם את הלשכות הפרטיות וחברות הסיעוד. יחד עם זאת צריך להבהיר לממסד שהלשכות הפרטיות אינן גוף שיכול לנהל את  נושא העו"זים, הן עושות זאת גרוע כבר אתה.
4. נושא כאוב נוסף שמעכיר את היחסים עם הלשכות הפרטיות הוא  העובדה שהם מתעלמים מחובתם למצוא  מחליף לעו"ז  שיוצא לחופשת מולדת. החוק קובע שעובד שמעבידו נפטר או שפוטר/התפטר מעבודתו והוא נמצא מעל 51 חודשים בארץ, יועסק לפחות ארבע פעמים במילוי מקומו של עו"ז שיוצא לחופשה. מאחר שרק ללשכות פרטיות, יש את המידע על כל עובד שמתפנה/התפנה, הם היחידים שיכולים לספק עו"ז שעונה על הדרישה. באורח פלא הם מסרבים להעניק את השירות וממליצים למטו"ס שיתנה את יציאת העו"ז בהשגת  מחליף . לא ברור באיזו סמכות  יכול המטו"ס למנוע את יציאת העו"ז לחופשה כשאיום הנטישה עומד מעל ראשו. התוצאה עלויות בלתי אפשריות ובלתי הגיוניות של מחליף שמצאת.
5. העמותה תמצא דרך חוקית לקבל את הנתונים של  העו"זים שעובדים בסיעוד, ותמצא דרך להכריח את הלשכות הפרטיות לשתף את המידע הזה  עם העמותה כך, שהמטו"ס יקבל מחליף דרך הלשכות הפרטיות ולא יהפוך לפוטנציאל סחיטה גם בנושא זה.
6. העסקת עו"ז בסיעוד היא הליך שבו שני זרים נזרקים  לתוך מצב שאיש מהם לא ידע את השלכותיו. הבדלי שפה ותרבות יוצרים ומעצימים בעיות לעו"ז המגיע לביתו ומבצרו של המטו"ס. מצב ששונה מעבודה  בבתי חולים או בבתי אבות, שם  הטיפול מוגבל למשמרת.  המטו"ס שחי עצמאית או עם משפחתו ,חסר אונים מול "העזרה" שמסתובבת בביתו ויש לה רצונות משלה. השכר הגבוה שבגללו העו"ז מגיע אינו פותר לו בעיות וחיכוכים, שהופכים לא פעם לשדה קרב של רצונות מנוגדים. במצב הנוכחי אין שום גוף ממסדי שילווה את איקלום העו"ז והמטו"ס, דבר שמחויב המציאות.  
7. באופן טבעי איקלום היה תפקידה של  הרווחה באזור המגורים, אלא שבמקרה דנן גם זה ניטל מהמטו"ס  בשל המנדט שביטוח לאומי קיבל על הסיעודיים.[iv] הביטוח הלאומי   לא בנוי לתת עזרה זו, ולמטו"ס  אין כתובת ממסדית שתשאל לשלומו שתבדוק אם טופל כיאות, עבר התעללות, או מניפולציות רגשיות אחרות. לעו"ז יש את חבריו לקהילה מארץ המוצא ואין ספור ארגונים שמטפלים בו, ואילו למוט"ס יש רק את משפחתו שגם היא חסרת אונים כמוהו, ולעיתים אף הבעיה.( כשעו"ז נכפה על המטו"ס ע"י  המשפחה)
8.  סיבה לעימותים בין מטו"ס לבין עו"ז היא  העובדה שמטו"סים רבים כורעים תחת הנטל של אחזקת עו"ז  ומתקשים להכיל את העובדה שהעו"ז בונה בכספם את בית חלומותיו בארץ מוצאו, מחתן את ילדיו בפאר והדר והוא זה שחייב להצטמצם מחשש לנטישה ודרישות כספיות.  העובדה שהעו"ז אינו אסיר תודה למעסיקיו היא מוקש שמקשה מאד על החיים של שני הצדדים.
9. העמותה תדרוש מערך תמיכה למטו"ס ומשפחתו, שיעניק מידע על ארגונים רלבנטיים למטו"ס, ויפעילו סדנאות איקלום שתקלנה על המטו"ס להכיל את השינוי בחייו, ואת העו"ז  כעזרה. העמותה תדרוש שיוקם גוף ממשלתי שידאג לזכויות המעסיקים בסיעוד, במקביל לממונה על זכויות העו"זים. העמותה תדרוש שהביטוח הלאומי ימלא את חובתו או שנקבל זאת מלשכות הרווחה שמנערות חוצנן מאיתנו.
10. סיוע משפטי רעה חולה נוספת שנולדה בסיוע ארגונים הומניטריים פסאדו נאורים, היא  השימוש בתביעות משפטיות כנגד המטו"סים כמעסיקים. המטו"סים הם אוכלוסייה מוחלשת כלכלית ועייפים ממאבקים, עובדה שלא נסתרת מעיני העו"זים שמנצלים את המצב לאיים בתביעות משפטיות. המטו"סים שמגבלותיהם מכריעות אותם, מבקשים להימנע מתביעות שתסבכנה את חייהם שכבר מסובכים דיים, ומוכנים לשלם כל דרישה כספית בלתי מוצדקת ורק לא להיגרר לבתי משפט ולהוצאות עורכי דין. לעומתם יש לעו"זים גב ממשלתי מוצק שהוא הממונה על העובדים הזרים במשרד הכלכלה וגם תמיכה מצד שורה של ארגוני חברה אזרחית הרואים בהם מראש קורבנות של ניצול כלכלי ושל סחר בבני אדם, ומעניקים להם סיוע משפטי ללא עלות (קו לעובד ,האגודה לזכויות האזרח, המרכז להגירה בינלאומית ועוד). בנוסף במקרים רבים של נטישה, הפרת חוזה, גניבה, והתעללות אין בידי המטו"ס כלי משפטי אפקטיבי כדי לתבוע את העו"ז, בהיעדר סיוע משפטי נגיש, והוא נאלץ בדרך כלל לוותר על זכויותיו. מאחר שהמטוס"ים ובני משפחותיהם הם אזרחים שומרי חוק  ששילמו לאורך חייהם מיסים ותשלומי חובה כולל ביטוח לאומי ומס בריאות, הם זכאים לפחות בתחום זה לקבל סיוע של המדינה.  דרך המלך בתחום זה היא שירותי האגף לסיוע משפט במשרד המשפטים הפועל לפי חוק הסיוע המשפטי  https://www.nevo.co.il/law_html/law01/325_001.htm)) ותקנותיו  https://www.nevo.co.il/law_html/law01/325_003.htm))  הקובעים את תחומי הפעולה והיקף הזכאות לסיוע. האגף מפעיל לשכות סיוע משפטי בכל אזורי הארץ ומעסיק בין היתר עורכי דין המתמחים בדיני  עבודה. כבר כיום ניתן להעריך כי חלק מהמטוסי"ם זכאים לסיוע לפי מבחן ההכנסה שבתקנות לשירותי הסיוע המשפטי.
11.  העמותה תחתור להרחבת מעגל המטוס"ים הזכאים לסיוע  (לפחות לאלו שמקבלים קצבת סיעוד) כדוגמת זכאותם של ניצולי שואה. השופט בדימוס יועד-הכהן יצר קשר עם ראשת האגף לסיוע משפטי עו"ד נוחי פוליטיס והגיע  להסדר עקרוני לפיו יוקם גורם מקשר בעמותה המתוכננת שיתנהל מול אנשי קשר במחוזות האגף, ויפשט עבור המטו"סים את התהליך של התגוננות בפני תביעות עו"ז והגשת תביעות נגדם. מימוש ההסדר תלוי בהקמת העמותה.
12.  פתרונות אלטרנטיביים לעו"ז,  המצב שבו עו"זים ומטו"סים חיים זה לצד זה מחייב אלטרנטיבה לקשר הגורדי הנוכחי של טיפול בידי עו"ז.  בחינת הנושא מלמדת שיש מטו"סיים שזקוקים פיזית לטיפול 24/7 ורוצים אותו מעו"ז קבוע שמתגורר עמם, ויש מטו"סים שזקוקים לטיפול 24/7 המבקשים להמשיך לחיות בביתם אך קצו בעימותים עם העו"ז שמצר את צעדם ומנהל את חייהם. גם העו"ז, זקוק לסדר בחייו ושגרת עבודה, ומתקשה עם ריבוי  ההנחיות שנוחתות עליו מהמטו"ס ובני משפחתו. כל אלו ישמחו על שרות בדרך אחרת. הצעתנו היא ליצור שילוב של שרות כפי שהוא ניתן היום בבית המטו"ס ע"י עו"ז 24/7, עם אופציה לקבל את השרות מתאגיד על ידי עובד ישראלי /או עו"ז, המתחלף במשך היום. כשההבדל הוא בכך שהעובד אינו גר ונסמך על שולחנו של המטו"ס.
13. העסקת עו"זים היא בעיה קשה, ומיותרת לישראל. שאינה זוכה להכרת תודה על כך שהיא משפרת מאד את מצבם הכלכלי של העו"זים. במקום תודה מוטחת ביקורת קשה מצד ארגונים הומניטריים "נאורים" על ניצול כביכול של העו"זים. הציבור ששותף לביקורת זו אינו מודע להבדלי התרבות שבין משפחה גרעינית בישראל שבה בני הזוג בוחרים זה את זה, והקשר עם הילדים נשען על מחויבות לגדל ולטפח ילד  "לתורה ומצוות..." ולא לתועלת עצמם!!!!,.כאשר ברוב החברות מהן מגיעים העו"זים, הילדים גדלים במשפחה מורחבת עם אלו שאינם יכולים לתרום לפרנסת המשפחה שזה בד"כ הסבים, ובשם טובת המשפחה הנישואים הם שידוך  ועבודת ילדים לגיטימית. זו הסיבה שהאשמת המטו"סים בהפרדת ההורה מצאצאיו או מבן הזוג משוללת כל בסיס סוציולוגי. מי מהם שהמשפחה ייעדה לצאת לעבוד בחו"ל יעדיף להגיע לישראל על פני איטליה/דובאי או קנדה[v].
14. העמותה תעודד את חבריה לקבל שרות ע"י תאגיד מאחר ושיטה זו טובה למדינת ישראל ולמטו"סים  לאור הנזק התדמיתי שהעסקת עו"זים גורמת לנו.
15. מועמדים לתוכנית של טיפול ישראלי הם מטו"סיים שחיים עם בן זוג ומתקשים בשל כך  ל"זכות" בעו"ז שיסכים לבוא לעבוד.מצד אחד העו"ז חש שבן הזוג מפקח עליו.  מצד שני זוג שאחד מהם סיעודי, מתקשה לנהל את חייו כשיש צלע שלישית שמסתובבת ביניהם. הפתרון במצב זה ולמצבים נוספים הוא  הקמת תאגיד שיעסיק בכל עיר עובדים ישראליים במתכונת של כוח עזר בבתי חולים. מטפלים אלו קל להכשיר כי הם לא זקוקים להכשרה רפואית. המטפלים הללו יהיו עובדי תאגיד ויעבדו במשמרות של 8 שעות. המטפל יגיע לביתו של המטו"ס לזמן הנדרש, וימשיך למטופל הבא. ותום המשמרת יחזור לביתו ומשפחתו. את הטיפול הנוסף הדרוש למטו"ס ייתן המטפל הבא וכך הלאה. הגיוון האנושי יעשה טוב לחלק גדול של המטו"סים.
16.  גם עוז"ים יצטרפו לתאגיד ויהיו חופשיים לחיות את חייהם אחרי המשמרת. את משכורתם של  עובדי התאגיד ישלם הביטוח הלאומי בהשתתפות המטו"ס כמו שזה משולם היום. ניהול כוח האדם יעשה על  ידי "התאגיד  הישראלי לעובדים בסיעוד" שירוויח את עשרות השעות שהעו"ז מובטל מעבודה היום בביתו של המטו"ס.  בדרך זאת המטו"ס יהיה סוף סוף  מקבל שירות מאריך חיים, ולא מעסיק.
17. התאגיד יגייס את כוח האדם מבנות שרות, משרות חובה, שרות לאומי במגזר הערבי  ובחברה החרדית, פנסיונרים ועובדים שיבחרו בכך. ממש  כמו שכוח עזר בבתי חולים מגויס,  כמו כן העבודה תוצע כעבודה מועדפת שלאחר צבא.  
18.  הקמת התאגיד קלה לביצוע ותהפוך לחובה בעשורים הבאים כאשר הקשישים והסיעודיים  יהיו ילידי הארץ דוברי עברית ואנגלית, שפות שאינן שגורות  במדינות הפוטנציאליות לעו"זים.  המדינות ששולחות עו"זים הולכות ופוחתות בשל סיבות רבות שלא כאן המקום להרחיב, רק נציין שמדינות כמו רומניה ופולין ששלחו בעבר עוז"ים חדלו לשלוח לנו עו"זים ברגע שצורפו  לשוק האירופי המשותף.
19. "התאגיד  למטפלים ישראליים" יתבססו בתחילה על  עו"זים  ולאחר פרק זמן יקטן מספרם בהתאם לכמות העובדים הישראלים שיצטרפו.

העמותה תעודד פתרון לשרות הנדרש למטו"ס בכוח אדם שנמצא בארץ, את כוח האדם הזה יש לעודד ולתגמל כדי שיבחר בעבודה עם סיעודיים, לפחות תקופה מסוימת בחייו.    

1. לסיום באחת התוכניות של חיים הכט תואר ניסוי שבו נקראו צעירים משוחררים להתנדב לעבוד בטיפול סיעודי כמקצוע מועדף. ניסוי זה הוכיח שהדעה הרווחת בציבור שצעירים אינם מעוניינים לעבוד עם סיעודיים שגויה. הניסוי עיבד תוכנית לצעירים אחרי צבא שיוכשרו לעבוד עם סיעודיים. בפרויקט היו 30 מקומות ולפרויקט נרשמו כ-700 מועמדים. כל המתנדבים  ביקשו לעבוד עם סיעודיים ולא בתחנות דלק או בתיירות. ניסוי זה מלמד שיש לבדוק את הדברים ביסודיות ולא להקיש מילדינו האישיים או צעירים בסביבתנו על מגמות בציבור, כי הם לא משקפים את כל עם ישראל.

העמותה תערוך סקר ביקושים לכל אחת מצורות מתן השירות בסיומו נסיק מסקנות ונפנה לממסד ולגופים שמעוניינים ויכולים לנהל שרות זה(כמו חברות ביטוח , קופ"ח ).