הדברים נכתבו בשנת 2005 ואינם באים לסנגר על הנשיא קצב שהוא והמתלוננות הינם קורבנות של שפה מבלבלת המתקיימת בציבוריות הישראלית (ולא רק בה) וגובה קורבנות רבים. מי שמעוניין להרחיב את הבנת לגבי "שפה מבלבלת" מוזמן לקרוא את המאמר "שפה מבלבלת" באתר זה. בהמשך הוכנס חמשירו של יונתן לוינסון שחרג מהרגלו וחרז מספר בתים על המצב העגום בו הרחוב מנהל את מערכת המשפט, והשתיקה אינה יפה לחכמים.
נשים חזרו לשמש פיתיון על מנת לסלק גברים ממשרתם או עמדתם הפוליטית. חזרנו למעמד האישה בימי הביניים כשזו נאלצה ובצדק, להשתמש בטכסיסים נלוזים על מנת שגם דעתה תחשב, אחרת כיצד עלינו להבין את מה שקורה סביבנו? האין זה שקוף שמישהו מנצל ניצול ציני חוקים שבאו להגן על נשים חלשות על מנת לקצר דרך במאבקים על שליטה ?
אכן גברים רבים נשלטים ע"י הורמונים, חינוך לקוי גרם לכך שרבים אינם יודעים לדחות סיפוקים, זה רע אבל זו לא סיבה להרוס את חייו וחיי משפחתו של גבר. גם אם קשה לסנגר על גברים כשרואים את תגובתם למחשוף עמוק, ירך המבצבצת מתוך שסע, או לנוכח מותן חשופה. חשוב שנדע שלמרות התנהגותם זו ,הם אינם טיפשים ומאחורי גבר מגיר ריר כזה, עומדת אמו או אשתו שעל מנת להגן על ביתה היא לא תהסס להחזיר את כל הנשים לימי הביניים או ל"ימיה הטובים" של הרעלה.
הכיצד ? בקלות רבה.
במצב המתהווה, לא ירחק היום בו נשות המשפחה תטלנה וטו על העסקת נשים בעסק, ונשים שלא תוכלנה להקים עסקים משל עצמן, תמצאנה את עצמן מחוץ למשחק! כבר היום קשה לכפות העסקת נשים בעסקים פרטיים ואם נקרא את המפה העתידית נבין, שהמשק כולו הולך להפרטה ונשים רבות תמצאנה את עצמן מחוץ למשחק, כי למרות ששכרן של נשים נמוך יותר, הן אפקטיביות פחות מגבר שיצא זה עתה לפנסיה וישמח למלא את מקומן באותו מחיר ובלי חופשת הריון ומחלה של הילדים. אם נוסיף על כך את הטרנד החדש להוות איום על שלמות המשפחה, נקבל את עצמנו חזרה במטבח.
נשמע מוגזם?
ממש לא, וזאת משום שבעידן של מתירנות בלתי נסבלת וחד צדדית שבה גבר מגיע לעבודה בחליפה ועניבה ולא יעלה על דעתו להגיע בטישרט ומכנסיים קצרים, נשים באותו משרד ממש, יכולות להגיע לבושות בפיסות בד שמצליחות בקושי לכסות את הכתפיים, המותניים ומה שביניהם.
האם זה מוסרי שגברים יואשמו בהטרדה על שהחמיאו לאישה או התבדחו עמה?
זכרו כל העמדה לדין גוררת את הרס המשפחה, הרס שאין לו תקנה גם אם לאחר 7 שנים של עינוי דין יצא הגבר זכאי. אז באו נתכונן לכך שהבומרנג בדרכו אלינו וגברים יחלו להתלונן גם הם על הטרדה מינית מצד נשים!
לא יתכן שנשים הנמצאות בפסגת המינהל הציבורי ונבחרו לתפקידן בשל יכולתן האינטילקטואלית (כך אני רוצה להאמין), לא תדענה להעמיד גבר במקומו, גם אם איבד שליטה, באותה מיומנות שאישה אמורה לטפל בבעיות ייצור או כוח אדם, שהן חלק מעבודתה. זו שאינה מצליחה, שתפנה את מקומה למוכשרת ממנה. הקלות הבלתי נסבלת של הניסיונות להפיל פוליטיקאי או כל בעל תפקיד בדרך של תלונה על מעשה מגונה היא ביזיון לאינטליגנציה הנשית, וסיכון הישגי הנשים לדורותיהן, בעיקר עלול השימוש הציני בחוק לפגוע באותן נשים שבאמת זקוקות להגנתו , ולכן יש להוקיע כל שימוש פוליטי וכוחני בחוק שכשלעצמו הינו דרקוני ונולד כי הגברים נרדמו בשמירה.
שנים התלוננו על הפלייה בשל מצבים ביולוגיים שבהן נשים יעילות פחות בעבודתן. דרשנו שיתחשבו במצבי הרוח ומגבלות שמלווים הריון ומחזור חודשי, ואף זכינו במאבק, גברים משרתים במילואים עד גיל 45 כאשר רוב הנשים משתחררות ממילואים מיד עם נישואיהן או לידת הבן הבכור. נשים יוצאות לפנסיה 5 שנים לפני הגברים למרות שתוחלת חיי האישה גבוהה יותר, במקביל אנו מסרבות להכיר בכך שגם גברים מונחים ביולוגית בזמנים שונים בחייהם: הצעירים עסוקים בחיזור על מנת למצוא בת זוג והמזדקנים עוסקים בניסיונות להשיב לעצמם את נעוריהם. אישה המשתמשת בשפה מבלבלת (שפת גוף או שפה מילולית) עלולה להתפרש בדרך שונה משהתכוונה, גם אם כוונותיה טהורות, והן לא תמיד כאלה, בואו נלמד את עצמנו ואת בנותינו להיזהר בשפתנו נדאג לכך ששפת הגוף שלנו תהיה ברורה, וכך גם הלשון בה אנו משתמשות, ואם הובנו שלא כראוי אז לא בית משפט הוא הדרך לפתור את הבעיה, אלא גישור מיגדרי.
סליחה , כל אישה מתמודדת במשך חייה עם ניסיונות חיזור כאלו ואחרים מצד גברים שסביבה, האם היינו רוצות שגברים יחדלו לחזר אחרינו?
העובדה שיצרנו חברה מעורבת מזמנת לגברים גירויים מצד נשים שאינן בנות זוגם, דבר שבחברה מסורתית בה האישה כלואה בבית –אין הם קיימים. האם לשם אנו חותרות לחזור? האם נעדיף הפרדה מינית כמו בחברה החרדית או את הרעלה שימנעו כל קשר שוויוני בין המינים?
אולי נלמד את עצמנו ואת בנותינו כיצד מגדירים פרטיות מבלי שנחיה מאחורי מחיצות. ופרטיות אינה זכותה של האישה בלבד גם לגבר זכות לפרטיות ויש לכבד את רגישותו לשפת הגוף שלנו, ללבוש ולשפה המדוברת. אם לא נלמד לכבד זאת במוקדם ובמאוחר "נזכה" במחיצות שהסרנו בעמל רב.
לידיעתכן בארה"ב ובמדינות מערב נוספות, חוזרים אל בתי ספר נפרדים לבנות ובנים. המחקרים מראים שהתוצאות הלימודיות טובות בהרבה מאלו שבבתי ספר מעורבים והאלימות נמוכה בהרבה. האם אין זה מלמד על כך שנשים לא ממש נצלו את החופש שקיבלו לטובה?.
כמי ששייכת לאותן נשים שעבדו קשה כדי להגיע למעמדן, אני קוראת לכן ולכם להצטרף לתנועת מחאה כנגד השימוש הקלוקל בחוק ההטרדה המינית לצרכים פסולים ובצורה לא מוסרית.
זכרו מחר יכולה מזכירתו של בעלך או סתם קולגה לעבודה להתלונן על ההטרדה מינית, חשבי, מה זה עלול לעשות לחייך ולמשפחתך, גם אם הכול יתברר בסופו של דבר כעלילה שפלה? אסור לעמוד מנגד ולומר לי זה לא יקרה, כי זה קורה יותר מדי.
המחאה איננה נגד נשים היא בעד נשים ובעד חברה הוגנת יותר
ספיח
החייט והחליפה המסריחה/גבר שמעדיף להשאר בעילום שם
תגידו לי בכנות נראה לכם שכל הסיפור הזה מבויים?!
אני עדיין מחכה שהמסך ירד ומחיאות הכפיים יפסיקו את הפרסה הגרוטסקית המתחממת בעיר. כל העולם במה, אומר פתגם סיני עתיק, ועליה תלוי נשיא המדינה ששופטים צועקים לו "שקרן" ! והתלוי , אולי קצת שיקר, ואולי הוא בהכחשה, אבל מי אתם שתדברו כך אל אזרח מספר אחת של המדינה?
"זה התפקיד" עונים השופטים במקהלה, "לשחק את אלוהים זו הנאה צרופה".
משהו מאד מסריח קורה כאן, ולאף גבר אין ביצים לקום ולצעוק מי זה החייט שתופר מקרבנותיו חליפת שרד?
מוזר ואפילו משונה, שמי שהרוויח מסילוקו של קצב כבר הרוויח בעבר מסילוקו של עמית אחר.
אל תטעו קצב לא היה תמים. המסכן אהב שמלות, כמו איציק מרדכי לפניו, וכמו אורי ברלב עכשיו. אך המשחק מעולה: במערכה הראשונה מוצגת שיטת "התפירה" וטיבה. במערכה השנייה מתבייתים על קורבן , אחד שהגיע מכלום וצמח אל-על, כשמגיע הרגע שהנ"ל מתחיל להיות מיותר, מוצאים מהבוידם איזו אישה , שמים מול פניה מראה ומסבירים לה בדרך ברורה עד כמה היא פגועה (דבר שלא ממש ידעה תקופה ארוכה), כשזו סוף סוף מבינה שזהו קרש קפיצה, מוציאים אותה כחטיף לתקשורת הרעבה, וההצגה ממשיכה. במערכה האחרונה הדרך אל פושטי העורות קצרה והחליפה מוכנה.
המסך יורד והקהל עומד על רגליו מרייע לחייט ולעדת הנשים המטומטמות הצורחות בכיכר.
רק חבל שחליפה מסריחה.
אל תשאלו בגת אל תספרו בחוצות אשקלון[1] / י.לוינסון 1.4.11
כשכלב נגוע בכלבת נושך
זה לא הרוע
זה לא הרעב
גם לא הכעס
זאת מחלה
כשמכפישים רמטכ"ל או מפכ"ל מיועד
זה הרוע של השכן במושב,
החשש של מתחריו ,
והכעס של יריביו,
זאת לא מחלה.
כשחזקת הזכאי נרמסת,
המשפט מיותר.
והמון משולהב
מכתיב לשופטיו
האם זה הרוע?
או רק הכלב הנגוע?
[1] שיבוש של הפסוק משמואל ב' פסוקים 1-20 המתארים את קינת דוד על מות שאול ויוהנתן
