ד"ר דליה שחף מרצה במכללה לחינוך "אוהלו"
לתגובות : drdalia@012.net.il מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת
 
"מורתי היקרה , אנא אל תאהבי אותי, את אהבת הורי אני רוצה , ממך אני מבקש חיבה וכלים ללכת בדרך הנכונה. העריכי את מעשי, העניקי לי הכוונה ומשוב, ואל תשכחי להוות לי ולחבריי דוגמא אישית. עזרי לי ליצור קשרים, למצות את כישוריי ולא בזכות השובבות בעיני הכחולות, שערי המתולתל, או רגלי המטפסות בקלילות, את כל אלו קיבלתי מהטבע, אלא כגמול על מעשי ומאמצי לצמוח נכון, ולכן חשוב לי שתראי עד כמה שקדתי, והיכן אוכל לצמוח בעזרתך. אל תדברי אלי בשפה מבלבלת ושפטי אותי ללא משוא פנים ...... את אהבתך אנא שמרי לילדיך " אילו יכלו הפעוטות להסביר עצמם סביר להניח שזה היה המסר שהיו רוצים להעביר למרבית "המחנכים" בחייהם שמעורבים בהכשרתם לחיים. זהו המסר למטפלת האישית ששוהה עמם כשאבא ואמא יוצאים לעבוד, זה המסר למטפלות בגן הפרטי ובגן העירוני, וכמובן שזהו המסר שצריך היה להיאמר למורים בכול שלבי הלימוד .
אנו כמהים לאהבה וזו משאלתנו הכמוסה וכשזו לא במקומה  היא מזיקה,
ומהי משאלתם הכמוסה של ההוורים ? שילדי יהיה נאהב., כשאני משאירה אותו (נוטשת אותו) שעות ארוכות לחסדי אחרים. הורים צעירים לפעוטות שרוצים להמשיך בחייהם, בוחרים מסיבות שונות להשאיר את ילדם עם מטפלת אישית או לשולחם לפעוטון שבו שוהה הפעוט עם מטפלות שאמורות להעניק לו את צרכיו. בלי שום קשר לעובדה שפעוטונים לא יכולים לענות על צורכי הפעוטות (ועל כך ניתן למצוא הרחבה במאמרי " פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ורודה"), הורים מסרבים להבין עד כמה זה לא הגיוני לצפות ממטפלת לאהוב 25 פעוטות וגם הרבה פחות מזה. הורים יודעים זאת, ועדיין חשים שאין להם ברירה והם חייבים לשלוח את הפעוט לפעוטון, לכן הם מייחלים, מצפים ומתפללים, שהמטפלת או לפחות אחת מהן תאהב את הילד, ותשלח אותם, את ההורים לעבודה עם פחות נקיפות מצפון. הורה שלא יודה בכך משקר לעצמו.
אז מהי אהבה?................. שואל ביאליק בשירו :הכניסיני תחת כנפך. "נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ; אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה-זֹּאת אַהֲבָה?" אהבה היא מתת אל, היא רגש עמוק של משיכה לאדם או לדבר שסיבתו איננה בהכרח הגיונית המילון מגדיר זאת בעדינות רבה יותר ומציין "שבגלל האהבה מסתלף היחס לעובדה מסוימת או לאדם מסוים." ואכן די לנו בהגדרה זו כדי להבין את מהות האהבה מבלי שנוסיף הגדרות כמו "אהבה עיוורת" "אהבה שתלויה בדבר". אהבה היא אכן רגש עמוק ומקסים למי שזוכה באהבה
היום יודעים שאהבה קשורה להורמון האוקסטיצין, שנוצר בגוף האוהב המכוון  את האהבה לצאצא שיוולד ועל מנת לקשור, את ההורים , את האם במיוחד לטפל בצאצא האנושי חסר האונים, זו הסיבה שה"אהבה" נחלשת אל כל ילד עם לידתו של התינוק הבא. אוקסיטיצין מעניק לנו תחושה ממכרת שבזכותה אנו מבקשים לחוות לידה שוב ושוב, גם כאשר זה מאד לא כלכלי או אפילו מפריע לתוכניותיהם של בני הזוג. האוקסויצין מתחיל את פעולותו בשלב של בחירת בן זוג כאשר אנו מתאהבים במי שעשוי להות הכי מתאים להיות הורה לילדינו וגברים יעידו שהם מרגישים זנוחים (בלתי נאהבים) כשנולד להם ולאם ילד). שיחרור ההורמון מחייב מגע כך שכאשר אם מגדלת את ילדיה נוצר ההורמון וכשזו מתנתקת פיזית מילדה ההורמון פוחת אך הוא עלול לההית מופרש בקשר עם ילד זר שהיא מטפלת בו, נשאלת השאלה מה רע בכך? הרע הוא שלקשר הנוצר בין אשה זרה לילד שאינו שלה  אין קשר נמשך והילד והאישה חווים בילבול שמשפיע על חייהם בעתיד. זיכרו בכל פרידה משהו מת בכך. ניתן להעשיר את הידע בנדון בעזרת הקישורית .www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3890643,00.html 
, אלא שהזכות לקבל או להעניק אהבה קשורה ליחסים מחייבים וארוכי טווח שבין מושאי האהבה. כשאהבה מתקיימת בין מי שמתחייב לה לכל החיים, זו ברכה, ואם היא מגיחה לתוך חייו של ילד או מבוגר ובאותה מהירות שהגיחה היא גם נעלמת, אזי האהבה מביאה עמה הרבה נזק, ובעיקר בלבול ותסכול, כי איך נלמד או נקנה כלים למצב בלתי הגיוני? בשל כך למד האדם משחר ההיסטוריה שהחכם אינו ניכנס למקום שרק פיקח יכול לצאת ממנו, וכאלה הן "אהבות אסורות", "אהבה לדמות בלתי מושגת", או "אהבה בלתי אפשרית" .
אמא המורה לא אוהבת אותי!
 דברי לעיל מובילים את המבוגרים שבינינו למחוזות המרוחקים מאד מהמציאות הבנאלית של ילדינו המבקרים בפעוטון או בביה"ס ואנו מתקשים מעט לחשוב על בעיותיהם במושגים של"אהבת מטפלת" או "אהבת המורה" לילדנו. יחד עם זאת אנו נחשפים בחיי היום יום לכעס המלווה תלמיד שהמורה לא אוהב אותו ( אנו נזכרים במורים שלא אהבו אותנו), אנחנו נחשפים אל השמחה שמלווה ילד שהמורה אוהב אותו (ונזכרים במורים שאהבו אותנו), וכמובן אנחנו שומעים לא מעט הורים השמחים במטפלת החמה "ואוהבת" של ילדם. מעט מאד הורים שואלים עצמם האם באמת המטפלת יכולה לאהוב את כול הפעוטות שתחת השגחתה? ואני שואלת האומנם יש הורים שלא חושבים כך ? כמעט כול הורה נוטה לשקר לעצמו ולחשוב שאת הילד שלו הגננת בטוח אוהבת, כי איך אפשר אחרת? הרי הוא משוש חייהם, וכיצד יתכן בכלל שמישהו לא יאהב את הילד המשובב נפש שלהם? הורים לילדים גדולים יותר כבר למדו על בשרם שיתכן שהמורה לא תאהב את ילדם, אבל אלו שבנם עדיין פעוט כלל אינם מפנימים שהדבר יתכן והם בוחרים את הגן על פי המטפלת שמסוגלת לשחק כמה שיותר טוב את "המטפלת האוהבת". במציאות המצב בלתי אפשרי כי אהבה כפי שאמרתי היא בלתי הגיונית בזכותה אנחנו אוהבים את פרי בטננו ורואים בו יצור יפיפה גם כשכולם חושבים שהילד שלנו מכוער להפליא. אנחנו מונעים מעצמנו שינה (הרבה שנים) ומקריבים עבורם את הפינוקים והחופש שהיה לנו, דבר שלא נעשה עבור אף אחד שאיננו באמת אוהבים. אהבה היא מצב שבו גם כשילדנו או בן הזוג שלנו אינו עומד בציפיותינו אנחנו נרגיש כאב חד כמישהו יעז לציין זאת, נשנא את המורה שהענישה אותו ואת השכנה שהעזה לומר עליו מילה רעה. נשנא את המעסיק של הבעל, גם אם צדק בהחלט, ובמקביל נתפלא כיצד השכנה "איננה רואה את בנה ממטר" ואיננה עושה משהו כדי שיפסיק לזייף בקולי קולות.
 חיבה היא שם המשחק
אז אם אהבה היא בלתי אפשרית מה נבקש לילדנו? חיבה כי חיבה היא "רצון ונכונות כנים לקשר ולעזרה". ובעיקר יחס שיפוטי הוגן ושוויוני. זה מה שילדנו צריך מזרים בשעות שאנחנו לא איתו. ומי שלא השתכנע מדברי לעיל שיבחן את "אהבתן" של המטפלות כשאיחרנו 10 דקות לבוא לקחת את הפעוט מהגן, או עד כמה הן מסוגלות להכיל את ילדנו כשהוא מרגיש לא טוב בגן, את הנדנודים שלו כשהוא רעב או עייף ? או כשצומחות לו השיניים ואם כן לכמה זמן? עד כמה היא חשדנית ונוטרת לנו כשנדמה לה ששלחנו את הילד חולה לגן ? מי לא מכיר את הרכילות מאחורי גבנו על כך ששלחנו את הילד חולה לאחר שהשקנו אותו בנורופן , גם אם לא עלה בדעתנו לעשות דבר כזה! ושוב נזכיר את היחס לפעוטות השובבים שהתפתחותם הטבעית מביאה עליהם גינוי ויחס מתנכר בשל העובדה שהם לומדים את סביבתם דרך נשיכות ומשיכות שיער. מי שלא ראה את מטפלות מזדעזעות מכך שפעוט בן שנה וחצי נשך את חברו או משך לו בשערותיו, לא ראה מחזה מתמיה מימיו. כמה מילים נשפכות בגנותו של פעוט בן 18 חודשים, למרות שכול הספרות והאינטרנט מלאים בהסברים פשוטים על הטבעיות שבהתנהגות הזו, שאינה פוסחת על שום פעוט ממין זכר. צריך להיקלע ל"אירוע" נשיכות בגן כדי לטעות ולחשוב שמדובר בבריון בן 30 שהגיח משכונת פשע ידועה. ואז כשאיש מקצוע מנסה להסביר זאת להורים הם מתקפדים ומסרבים לקבל. ומדוע? כי זה מזכיר להם שבעצם הילד לא היה צריך בכלל ללכת לפעוטון בגיל הזה! ואיך ימשיכו להתעלם אם יסכימו שמטפלת "אוהבת" מביאה על בנם נזק? ואיך ימשיכו לשלוח את בנם לגן שאיש לא אוהב אותו? תשובתי להורים שמוכנים להקשיב היא שההורים והמשפחה המורחבת הם אלו שצריכים לאהוב את ילדם וככול שהילד אהוב יותר ע"י משפחתו כך יוקל עליו להיפרד מאהבתם לפסק זמן מסוים ועדיין להרגיש בטוח. ילדים אינם זקוקים ל"אהבה" בגן, הם זקוקים לחיבה -רצון ונכונות כנים לקשר ולעזרה" והכי חשוב זה יחס שיפוטי הוגן ז"א ליחס שיפוטי בונה. אין טעם לכעוס כדי להוציא אגרסיות חשוב להעיר כדי לשפר התנהגות ואת זה יש לעשות בהתאם ליכולות ההכלה של הילד.
אהבת ההורים היא חוט השידרה הנפשי של הילד
ככל שילד נאהב יותר ע"י הוריו יש לו יותר "דלק נפשי" להיפרד מהם , אם כמובן ההורים בטוחים באהבתם ומוכנים ל"שחרר". בכדי שלילד יהיה טוב. כול הורה יעשה את חשבון הנפש ויבדוק האם הוא אוהב את ילדו מספיק. ועד כמה הוא שוהה עימו והופך לאובייקט חיקוי עבורו ( רעיון זמן האיכות הוא "בולשיט" שנולד כדי שהפמניזם יוכל להתקיים, ותוצאותיו ניכרות בכול פינה במצב ילדי הדור הזה,). במידה וההורה יודע שהוא נעדר יותר מהנדרש יש להכניס את "החמולה" לפעולה. כל מקום שהחמולה יכולה להחליף את ההורים מבורך יותר. כי מחסור בתשומת לב או יחס בלתי שוויוני מוביל למאבק על מרחב (גנים צפופים), אמצעים (צעצועים), ומאבק על "אהבה" של מטפלות כשהם הודפים ילדים אחרים. בגן שיש יותר מבוגרים יהיה תמיד מישהו שאפשר לקבל ממנו תשומת לב. גם מי שתסכים עם כול מילה שכתבתי לעיל ותודה שהכול נכון תסכם זאת בכך שאצל בנה בגן זה לא כך אז איך זה שאח"כ בבתי הספר זה כן כך? האם המטפלות הן מלאכיות והמורות מכשפות? במציאות המטפלות אינן מלאכיות והן אינן "אוהבות" את ילדכם בד"כ ואם הן אוהבות אותם זה לא מהטעמים הנכונים. למה הכוונה שמורים גננות ומטפלות אוהבים ילדים אבל לא מהטעמים הנכונים?
אין חכם כבעל ניסיון
כשהייתי מורה צעירה לימדתי בתיכון נער בן 16 שמראהו היה מלאכי, הוא היה בן זקונים לאם שנראתה כמו אמא שלי (אני התחלתי ללמד בגיל 22 עוד לפני שהיו לי ילדים משלי). חינכתי כיתה חלשה שתלמידיה היו בינוניים ומטה. לזכותי יאמר שלא מיהרתי להתקשר רגשית לתלמידי כיתתי ועם הזמן כשהצטברו ציוני ההישגים של התלמידים ערכתי כמו בכול בי"ס יום הורים ונפגשתי גם עם אמו של X , הקראתי לה את ציוניו וכלל לא שמתי לב שהציונים שלו היו טובים מעל הממוצע . האם האזינה בסבלנות ואח"כ אמרה לי שיש לה בקשה קטנה אלי "אל תתני למראה של בני להשפיע על הציונים שלו" האירוע התקיים לפני 30 שנה ועד היום אני זוכרת אותו כאירוע מכונן בדרכי ההוראתית כי כששבתי הביתה ובדקתי את הציונים של הנער ראיתי שאכן בהשוואה למה שאני מכירה אותו כתלמיד בכיתת הלימוד שלי (בתיכון מלמדים רק מקצוע אחד) הציונים שלו מאד גבוהים, וכנראה לא מוצדקים ומראהו הסיט את מרבית המורים להעניק לו ציונים גבוהים יותר מהישגיו האמיתיים. הנער היה בן 16 ואמו הבינה  כאם מנוסה, שהעובדה שמטפלות גננות ומורים/ות התרשמו ממראהו של בנה גרמה לו נזק, הוא לא ניצל את הפוטנציאל שבו, מצב שהפיל אותו במבחני אמת ז"א (פסיכומטרי פסיכוטכני ועוד) וכך בסופו של דבר הוא ישב בכיתה בינונית ומטה. במילים אחרות מראהו של הנער גרם לרבים ל"אהוב אותו" , ולמה אני אומרת "לאהוב אותו" כי לא הגיוני היה להיות מושפע ממראהו , ולהתעלם מהישגיו האמיתיים , . מקרה נוסף התרחש בשנה שעברה. לימדתי סטודנטים במכללה להוראה "מדוע לא טוב שהן תערבה רגש בהוראתם" במילים אחרות מדוע אסור לדעתי "לאהוב" את תלמידינו. אחת הסטודנטיות בכיתה שהיא מורה וגם אם לילד בן 10 קמה ואמרה "אני לא מסכימה איתך בעיקר בהקשר לכך שאני מאד מרוצה מכך שהמורה של בני מאד אוהבת אותו". והוסיפה כאם גאה ובחיוך מאוזן לאוזן " בכלל איך אפשר שלא לאהוב אותו הוא כזה מקסים" שמחתי על הערתה והמשכתי בשיעור כשההמשך היה המחיר שילד מועדף משלם על כך שהמורה "אוהבת אותו" ואז הרימה הסטודנטית שוב את ידה ואמרה בקול נוגה " את צודקת הוא באמת סובל מהצקות רבות של חבריו לכיתה...." לשמחתי הצלחתי בעזרת הסטודנטית להביא את כיתתי לתובנה שבנזק שנגרם לילד מועדף ע"י המורה כאשר אין מאחורי העדפה זו שום היגיון (כול העדפה היא שלילית קל וחומר העדפה לא הגיונית). מצב זה הופך את הילד למושא שנאתם של חבריו, שלא באשמתו אלא באשמתה של אימו שלא הייתה מודעת לשני צדדיו של המטבע, ובשל העובדה שהמורה דיברה בשפה מבלבלת. מצד אחד היא מטיפה לכך שגמול מקבלים בעבור מאמץ ועבודה קשה, ומנגד היא מעניקה גמולים ליתרונות הטבע של הילד.
הסיבות השכיחות להעדפה שלילית או חיובית
כאן המקום להרחיב מהם המצבים השכיחים שמטפלת מורה , גננת מתאהבים בילד/ילדה 1. מראה חיצוני מיוחד ילד יפה תואר ילדה יפיפייה –זו טבעי להיות מוטה בשל כך, אבל זה הרסני ולכן אנשי חינוך חייבים להימנע מכך. בגיל ההתבגרות זה חמור יותר כי נוסף על זה "חתיך" חתיכה" בעל יתרונות סקססיסטים. 2. אסוציאציות חיוביות שילד מעורר בנו כמו הוא מזכיר לנו את הבן שלנו כשהיה בגילו, או דמות טלוויזיונית שאנחנו אוהבים, ויתכן שהוא מהווה דמות שהיינו רוצים שתהייה לנו . בכול מקרה אין שום קשר בין מה שאנו מייחסים לילד לבין מה שהילד באמת. המחנך/המטפל או מורה פשוט לא רואים זאת כי הם שבויים בדמיון שהילד מעורר בהם, ומתגמלים אותו על דברים שלא עשה ושלא מגיעים לו על דעתו ועל דעת החברה סביבו. אחד התוצרים של הבעיה היא אלימות בין הילדים באותה קבוצה, כי הכול חשים בהעדפה הבלתי מוצדקת אך אינם יכולים לקרוא את המטפלת לסדר אבל הם יכולים להתנכל לילד המועדף, בעיקר כשהם רבים ולהוא לבד. 3. סיבה שלישית שמחנך/מטפל/גננת מעדיף ילד כלשהו זה ניסיון להתחנף אל ההורה כאשר לפעמים זה קורה בשל העובדה שההורה הוא בעל עמדה שיכולה לסייע (כדאי לשמור איתו על קשרים) או כשההורה יכול להזיק למטפל/מורה אם הוא לא יתנהל בצורה חיובית עם הילד. 4. צורה רביעית היא כאשר ההורה מעורב בחיי הגן או הכיתה והוא זה שתמיד עומד לרשות המורה. תמיד נכון לבנות סוכה, להבעיר מדורה ולבוא כשהגננת צריכה ליווי בטיולים. ברור שזו דרך שההורה דואג לצ'פר את המורה/מטפל ובעקיפין דואג לכך שהמטפל/מורה גננת יהיו מחויבים לבנו יותר ממה שזה מוצדק. 5.  הורים עקשנים המתנגדים לדעתי מגדירים את האהבה כ"כאהבה שאינה תלויה בדבר". משהו כמו אני אוהב אנשים רבים , נהדר! ארידיאלי! אך האם יש לילד שליטה על הסיבות שיביאו אותו לזכות  ב"אהבה" זו? ואם לא מה על אותם ילדים שהמורה אינה  אוהבת?
 הרצוי-ילד יבחן על מעשיו ולא על משתנים שנולד עמם ואין לו שליטה עליהם
אז מה אומר לנו  תצביר המילים לעיל? שכאמא לא רוצה שהמטפלת או הגננת או המורה תאהב את הילד שלי!!!!!! אני אמו ואני אוהבת אותו דו, ואני בעיקר לא רוצה שהמורה/מטפלת תבלבל עליו את דעתו ושילדי לא יחשוב שמה שהוא מצפה ממני הוא יכול לצפות ממנה!. אני יודעת שמורה/גננת/מטפלת לא יכולה לאהוב אותו, כי זה לא טבעי, ואם זה נראה כך זה מהטעמים הלא נכונים והטעמים הללו לא מטיבים עם ילד. הילד  נאלץ להתמודד עם שפה מבלבלת, במקום לקנות כלים לסדר הגיוני שעל פיו מתנהלים דברים. ואחד הכלים הבסיסיים שארצה שילמדו את ילדי הוא שילד נבחן על מעשיו ועל יכולותיו האמיתיות לבנות את עצמו ולצמוח ולא על מתנות שקיבל מהטבע או מחשבון הבנק של אבא שעובד במשרה בכירה בביה"ח. ואת זה ניתן ללמד רק כאשר המטפלת/גננת/מורה מתאמצים להעניק יחס שווה ושיפוט הוגן לכול הילדים. גם אם זה דורש ממנה מאמץ גדול .! הרבה יותר קל ללכת עם הרגש. אבל ללכת עם הרגש זה אכזרי לגבי מי "שאינני אוהבת" וזה אכזרי כלפי מי "שאני אוהבת". לכן חשוב שהורים יבחנו את המטפלות והמורים/ות על פי היכולת שלהם לכבוש את רגשותיהם ולא על פי "החום והאהבה" שהם מעניקים, . כדאי גם לקחת בחשבון שאיש לא י תוקע לידינו שהמורה /גננת בשנה הבאה תאהב אותנו? (אולי היא אוהבת שער מתולתל ועיניים שחורות ?) כיצד נצליח להסביר לילדנו למה הוא דחוי השנה? גם בעיית הפרידה ממורה /גננת/ אוהבת היא בעיה שלא בטוח שכולנו מודעים להשלכותיה הרגשית על הילד ועל יכולותיו ונכונותו ליצור קשרי אמת בעתיד ( אם הכאב מפרידה גדול מדי עבורו).
זהירות-אופק חדש
 ולפני סיום, כאשר יש מריבות רבות בין אחים בבית , כאשר יש אלימות רבה בין ילדים בפעוטון , בגן, ובביה"ס יכולות להיות לכך סיבות רבות, אבל כדאי גם לבדוק אם המטפלת/' הגננת/ המורה איננה "אוהבת" במקרה את אחד הילדים יותר מאשר את השאר, ואם ילדך הוא זה שחוטף מכות יותר מהאחרים אולי הוא הילד שהמטפלת "אוהבת". ולסיום שלא כמקובל אפתח דווקא נושא חדש למחשבה, והוא התחרות הסמויה בין אנשי החינוך להורים מצב שבו ידם של ההורים על התחתונה. הורים בצר להם ובמצוקתם הרגשית מאפשרים למטפלת "אוהבת" או למורה "אוהבת" לפתח מעמד על חשבון מעמדה של האם. (זוכרים את המשפט לעייל " לרע יש תכונה מאד יעילה שהוא מצליח להתחפש או להסתתר מאחורי משאלות לבנו" ?? ) בכדי שמטפלת תחוש הצלחה בעבודה או שמחנכת תזכה להערכה היא מנסה להוכיח שהילד אוהב וקשור אליה יותר מאשר אל אימו!. מורים ינסו להוכיח שהם דואגים לילד יותר מהוריו.(מצבים בהם הילד מתנה הליכה לרופא, או לקיחת תרופה, בכך שהמטפלת או המורה יבאו איתו אינם דמיוניים). וההורים שכול מה שביקשו זה תחליף אוהב לילדם, עומדים חסרי אונים מול הסוס הטרואיני שהכניסו לביתם, והעניקו לו במו ידיהם מעמד שתפס את מקומם אצל הילד. הורים מתקשים להבין שילדם אינו יכול להבחין בין אהבת אמת ל"אהבה" שתלויה במשכורת וכאשר ביטויים כמו "אוהבת אותך", "מתה עליך" "אתה הנשמה שלי" מושמעים ע"י האם והמטפלת גם יחד,( ולעיתים ע"י המטפלת יותר מאשר ע"י האם ) לא נתפלא שהילד מבולבל . לתחרות הבלתי הוגנת של ה"ממסד החינוכי" עם ההורים יש להקדיש מאמר רחב שינסה להוכיח שגם "אופק חדש" המנסה לגזול את הילדים עוד שעות מהוריהם, באמתלה של טובת הילד, הוא סוס טרויאני שאת תוצאותיו ההרסניות נחוש אצל ילדינו בעוד שנים.

 הכתבה  המובאת הינה למטרות הוראה בלבד, ואין בה כדי לפגוע בזכויות היוצרים של העיתון