ד"ר דליה שחף מרצה במכללה לחינוך "אוהלו"
לתגובות : drdalia@012.net.il מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת

במסגרת חשיבה מחדש על תפקידו של המורה במערכת החינוך ומתוך ניסיון לרענן את הכלים החינוכיים שבידי המורה נעלה כאן את נושא ביקורי הבית כאחד האמצעים לשיפור עבודתו של המורה. נדמה שביקורי הבית של המורה המחנך היו מקדמת דנא -מסורת שקשה להתחקות על מקורותיה. הדרישה לביקורי בית הייתה כשהיינו תלמידים וכשהורינו היו תלמידים, ולמרות הוותק של כלי פדגוגי זה, מעטים הם המורים שיכולים להסביר מהו מקורו של הנוהג לבקר בבתי התלמידים , אולי מקור המנהג בשיטת ההוראה שקדמה להקמתם של בתי ספר שבה מורים הלכו ללמד בבתי התלמידים. בשל השתרשות הנוהג לקיים ביקורי בית ניתן לשמוע הרים של סיבות מדוע יש לקיים ביקורי בית אצל תלמידים כשהצדקה זו כביכול (והדגש הוא על כביכול) לא נבדקה מחקרית לעניות דעתי איש לא בנה מערכת משתנים שניתן לבדוק בעזרתם את השפעת ביקורי הבית על שיפור הלימוד בכיתה מחד ואיש לא בדק מהו המחיר החינוכי במעמדו של המורה ובהישגיו כמורה שגבו ביקורי בית אלו. רבים מהמורים ואפילו חלק מההורים ימהרו לצדד בביקורי בית ולציין שביקורי בית הם כלי להיכרות מעמיקה עם הילד או הנער. יש שיאמרו שביקורי בית הם הזדמנות לדו שיח עם ההורים שהם הגורם החשוב ביותר בקידומו של הילד, ושיתוף פעולה עימם עשוי לעזור בשעה שאנו כמורים או מחנכים "נתקעים" בדרך ללא מוצא על מנת לעזור לתלמיד לעבור משוכות. הבעיה העיקרית עם ביקורי בית היא שאף מורה ומחנך איננו מכשיר עצמו להבין את הממצאים שהוא עשוי או עלול למצוא בביתו של תלמיד פלוני. ולאמתו של דבר המורה יוצא אל ביתו של תלמיד עם מטען הידע הפרטי שלו שכולל את התמונה האישית שלו כיצד צריך להראות בית "נורמאלי" או בית "נחשל" ותמונה זו שורשיה תמיד בבית הפרטי של המורה בעבר כילד ובהווה כמבוגר וכחבר במעמד סוציו-אקונומי מסוים שמהווה נקודת השוואה עם ביתו של התלמיד. על תמונה אישית זו נוספות "דעות קדומות" לגבי נושאים שונים הקשורים בניהול בית, מקומה של האישה בבית או של הגבר על גודל משפחה שבה שני ילדים לעומת שמונה ילדים וכו'. מורים הולכים לביקור בית עם דעות קדומות לגבי משמעותם של פריטי עיצוב הבית, מה לדעתו בית אמיד, ומה הופך בית לבית נחשל וכך הלאה . אין שום מצב שבו המורה על פי הכשרתו יוכל באמת להעריך אוביקטיבית את מה שראות עיניו הראייה הסוביקטיבית היא הכלי היחיד שבידי המורה והוא עלול לעוות נתונים ומציאות. גם סיבת הביקור משפיעה על דעתו של המורה, ביקור בנושאי משמעת לקויה יהיה שונה מביקור על רקע של שכנוע הורים להוציא את בנם לטיול שנתי.
מה הפך את ביקורי הבית הלגיטימיים של העבר לבלתי לגיטימיים בהווה? פעם כאשר חיינו בחברה מעמדית בלתי שוויונית והרע והטוב היו מוגדרים ע"י נושאי תפקידים בחברה, היה המורה אחד מסוכני החברה שהוטלה עליו החובה לבקר בבתי תלמידיו כדי להשיג יעדים חברתיים מוגדרים. ההגדרות נקבעו ע"י מובילים חברתיים שהשלטון היה בידם. שלטון של ממון או שלטון של רוח ( אנשי כנסייה, רבנים וכו') כאשר הקודים נקבעו מבלי שלאיש יהיה הכוח או הרצון לערער עליהם. בעלי המנדט גם לא נדרשו להוכיח את ההיגיון שבהחלטותיהם שהרי הטוב והרע היו ברורים, למרות שהרבים מהקודים החברתיים נראים היום חסרי היגיון או מרושעים באותה מערכת של הסכמות חברתיות היו גם הגדרות חד משמעיות לגבי מי נחשב עני, ומיהו עשיר, מי נחשבת לאם טובה ומיהו האב המסור. כשכל פרט כמעט בחברה היה מוגדר לא הייתה בעיה למורה כנושא תפקיד בחברה לשאת את השרביט של מתקן חברתי, ול"חבוט" במי שלא הצליח לעמוד בקריטריונים שנקבעו. היו גם דרכים מקובלות לתיקון, כומר היה נושא דרשות מרתיעות, ומפחידות על העולם הבא ומה שצפוי לרשעים, מורה היה מצליף בסרגל או בשוט וכך עשה גם אב שילדו לא עמד בסטנדרטים שנקבעו. כבר בשעה שהעולם המודרני נהג בדרך זו היו פה ושם נושאי תפקידים חברתיים שהפעילו חשיבה עצמאית וראו שבני האדם אינם מקשה אחת שמעצבים בתוך תבניות לחם. לא מעט ספרים ואח"כ סרטים חוברו על כך ש"יחידי סגולה" העזו לעמוד מול החברה כולה ולהוקיע קודים שנראו בעיניהם בלתי נכונים. (ראו בסרט "ללכת שבי אחריך" ועוד רבים אחרים ). היחידים הללו הביאו למהפכה התודעתית שבה אנו חיים היום . המהפכה ה"פוסט מודרנית" , שבה אין שום אמת מוחלטת ואין שום קוד חברתי מקודש. למרות שלידתה של מהפכה זו היה ברעיונות טהורים תוצריה לא ממש היטיבו עם החברה, והמצב הנוכחי רחוק מלהיות אידיאלי. אך מהפכות הן תמיד אלימות, כי בעלי כוח מחזיקים בעמדות בשל היותם בעלי כוח ואחרים הסובלים מהם מתארגנים לקבוצת כוח ומפילים את קודמיהם גם כן בכוח. כל מהפכה יוצרת אחריה בלבול לתקופה ארוכה (ראו המהפכה הצרפתית הצודקת והנאורה ומה שקרה אחריה) , וזה בניגוד לשינוי כתהליך שבו לאט לאט משתנות עמדות מתוך גישה של בדיקה ואיזון חוזר. ז"א בתהליך בכל פעם משנים פרט שמוצא מהמערכת ומכניסים במקומו פרט חדש וכך הלאה, מבלי "ששוברים את כל הכלים". שינוי כתהליך מאפשר למערכת להמשיך לתפקד ולהתעדכן באופן שוטף. לצערנו זה לא היה המקרה במערכת החברתית והחינוכית שבה החברה "הפוסט-מודרנית" החליפה את החברה "המודרנית". לכן התוצאה היא כאוס ובלבול שבו רבים עדיין חושבים במושגים של אמת מוחלטת, של טוב ורע. יש מי שעדיין חושב שניתן להגדיר דברים על פי קריטריונים חברתיים ברורים ,ויש כמובן את המציאות שהיא הרבה יותר מורכבת והרבה יותר מסובכת.
מהו הגורם שמסבך את ההגדרות המוחלטות בעולם הפוסט מודרני? אם בעולם המודרני בעלי השררה המעמד העליון קבע את ההגדרות והשאר נאלצו להישמע להן הרי שאנו חיים היום בעולם שהזכות לשוויון והמודעות לזכות זו דומיננטית מאד ולכן לא ניתן כמעט להטיל מרות על איש, כי לא קיימת הסכמה לגבי זכותו של אחד על השני. השוויון בפני החוק הפך לשוויון שבו יש קושי להגיע להסכמות כי אין סמכות מוסכמת שנשמעים לה. לא נשמעים לנבחרי ציבור ולא לשופטים ולא לזקני העדה וכו'. במצב זה לא ניתן להגדיר עני על פי הבגדים שהוא לובש כי לעיתים קרובות לבושו מהודר יותר מהעשיר וכבר כתב אפרים קישון שבישראל כאשר אתה רואה גבר שלבושו מרושל ופה ושם יש גם כתם על חולצתו דע לך שזה הבוס והבחור הלבוש בחליפה ועניבה ונעליו מצוחצחות למשעי הוא הנהג. גם גודל הבית והריהוט בו אינם אינדיקציה לעושר או לעוני ומי שנתפס למשתנים הללו טועה בגדול ועלול להוליך מסקנות שגויות בעלות השלכות שליליות על תלמיד זה או אחר .
הבעייתיות שצוינה לעיל אופיינית לכל העולם המערבי הפוסט מודרני אך בישראל היא קשה יותר משום שאנו ארץ קולטת עלייה שבה עולים מגיעים בד"כ מתרבויות שונות ובשנים הראשונות המצב הכלכלי קשה, דבר שאינו מלמד על הרמה התרבותית של ההורים כמו גם חוסר ידיעת השפה העברית שאינו יכול ללמד על יכולתם האינטלקטואליות ועל כישוריהם כהורים תומכים או כהורים בעייתיים. על כך יש להוסיף שחלק מהבעיות שיש להורים שהם עולים היא שחלק גדול מהמוסכמות שהם באים איתם אינן מקובלות בישראל וזה עדיין אינו עושה את המקובלות שלהם לבלתי לגיטימיות. מכאן מתבקשת המסקנה הפשוטה שביקור בביתו של תלמיד אינו יכול ללמד אותנו המורים דבר כי ממילא אין לנו מנדט חברתי לשאת מסוכמות חברתיות- כי אין מוסכמות חברתיות בעולם פוסט מודרני. ואין לנו כישורים לאבחן את מה שרואות עיניניו בבית .
אז מה נותר למורה לעשות כאשר הוא יוצא לביקור בית ? רק לאסוף פרטי רכילות שאין להם ערך בונה אלא ערך שלילי בלבד. הפרטים שמורה אסף בבית תלמידיו אינם בעלי הגדרה מוחלטת (כפי שכבר הוכחנו) ולכן לא ניתן להביאם כטיעון אובייקטיבי בשום נושא. אך מחוץ לפרוטוקול הם משפיעים על יחסנו אל הילד כדעה קדומה בהתאם לאמות המידה שאימצנו לעצמנו כמורים בחיינו הפרטיים שהן לא בהכרח שוות יותר מהדעות הקדומות שיש להורים על המורה ועל דרכו החינוכית. דבר מהותי נוסף שעומד לרועץ בביקורי הבית הוא גילו של המורה. במקרים רבים המורה "המלומד" הוא גבר או אישה צעירים מאד בני 25 ומעלה שסיימו אוניברסיטה והחלו ללמד כאשר הם עצמם אינם הורים עדיין וניסיון חייהם דל ובלתי אפקטיבי עבור הורים מבוגרים שגידלו שלושה ילדים בגיל התיכון . מורה כזה יכול להתהדר אך ורק בידע האקדמי שלו ותו לא! וכל ניסיון להיכנס למגרש של חינוך הורים הוא מגוחך לאור העובדה שחלק מהורי תלמידיו יכולים על פי גילם להיות הוריו. יחד עם זאת מסתבר שגם מורה ותיק לא תמיד יזכה בהישגים בביקורי הבית בשל דעות קדומות אחרות. לסיכום, כאשר החברה הייתה סגורה על המוסכמות שבה לא הייתה בעיה לכל מי שהחברה העניקה לו מנדט לבוא בשמה ולדרוש את קיום המוסכמות ז"א אם החברה ראתה בהיעדרות מביה"ס עברה לא הייתה בעיה למורה לבוא אל ביתו של התלמיד ובטון מתנשא לדרוש מההורה לשלוח את בנו לביה"ס כי כך קבעה החברה. היום כאשר יש כל כך הרבה ספקות לגבי שהיית תלמידים בביה"ס ובעיקר שהייה ממושכת של יום לימודים ארוך שרבים רואים בה יותר שלילה מחיוב –ביניהם גם אני, אי אפשר לבוא אל הורה לעמוד בתוך ביתו ולדרוש שתפסקנה העדרויות מבלי להסתכן בטענות מוצדקות של ההורה שמסרב לשלוח את בנו לביה"ס או מבלי להסתכן בכך שהאב יצדיק ההיעדרויות.
כל המערכת בנויה על משא ומתן ושכנוע וזה לא צריך להיעשות בביתו של התלמיד אלא בבית הספר במסגרת הזמנת הורים לשיחה או במסגרת יום הורים. בדרך זו המורה נמצא במגרש הבטוח שלו-ביה"ס כאשר הוא מוקף מורים עמיתים ואנשי הנהלה שיכולים לעזור לו במידה ונסיונותיו למשא ומתן ושכנוע אינם מצליחים. בבית יכולות להיווצר סיטואציות מאד שליליות בין הורה למורה ממצב שבו ההורה ידרוש מהמורה לעזוב את הבית, כמו בסרט "סיכון מחושב" ועד מצב שהורה ינסה לשחד את המורה בדרכים עקיפות ויתחבב עליו באמצעים בלתי כשרים ובכך ימנע מהמורה למצות את מה שעליו לעשות במקרה הנדון ובמקרים אחרים. עבר זמנו של ביקור הבית כאמצעי חינוכי ויש למצוא דרכים אלטרנטיביות להשיג יעדים שבעבר הושגו בביקורי בית ולהשאיר את ביקורי הבית לבעלי המקצוע

רצ"ב מסמך רקע בנושא שהוגש לכנסת ב-2004 כ"ד בסיוון תשס"ד 13 ביוני 2004 כתיבה: רוני בר-נתן, עובדת מחקר ומידע אישור: שמוליק חדד-חזקיה, ראש צוות עריכה לשונית: מערכת "דברי הכנסת" 1. רקע מסמך זה נכתב לבקשת חה"כ אילן שלגי, יושב ראש ועדת החינוך והתרבות, לקראת דיון בנושא ביקורי בית של מורים בבתי תלמידים. במסמך יוצגו: • נוהלי משרד החינוך בנושא ביקורי בית. • עמדותיהם של אנשי מקצוע. • תגובות מטעם גורמים שונים. 2. נוהלי משרד החינוך בנושא ביקורי בית חוזר מנכ"ל תשס"א/1א, שעניינו היעדרות תלמידים בשל מחלה, מעודד הן את הצוות החינוכי הן את התלמידים לקיים מצוות ביקור-חולים. סעיף 15 בחוזר מיוחד ו', חשוון תשנ"ה, עוסק בביקורי מחנכים בבתי תלמידיהם: "מחנך הכיתה יכיר מקרוב את בתי תלמידיו ויבקר בהם לפי הצורך, ובייחוד בבית הוריו של תלמיד בעייתי". בסעיף 11א בחוזר זה מפורטים חלק מתפקידיו של המחנך בבית-הספר העל-יסודי: "מחנך מקיים מגע מתמיד עם הורי התלמידים במועדים שייקבעו על-ידי הנהלת בית-הספר (בעת הצורך רצוי שיערוך גם ביקורי בית). מלבד הוראות אלה, אין דרישה פורמלית של משרד החינוך מן המורים לערוך ביקורים בבתי תלמידים. עם זאת, חלק מבתי-הספר נוהגים לקיים ביקורי בית, בעיקר בבתי תלמידים המאובחנים כבעייתיים. במקרים אלו ביקור הבית נעשה כדי לשפוך אור על התנהגות התלמיד. האגף לחינוך מיוחד אינו מנהיג חובת ביקור בית, אך בשאלון ההפניה לוועדות השמה יש סעיף ובו בקשה לתאר ביקור בבית התלמיד. ההנחה היא שאם מפנים ילד לחינוך מיוחד, נערך קודם ביקור בביתו. ביקור בביתו של תלמיד בעל צרכים מיוחדים מאפשר לעמוד על התנאים הפיזיים שבהם הוא חי ולבחון אם הם מתאימים לצרכיו. 3. עמדות של אנשי מקצוע לביקורי בית מתנגדים ותומכים, הן בקרב אנשי חינוך הן בקרב ההורים. עם זאת, יש הסכמה שביקור בביתו של תלמיד תורם להבנת מצבו האישי. המצדדים בביקורי בית מציינים כי: 1. לביקורי הבית חשיבות רבה ביצירת קשר ובהידוק הקשר שבין מורה לתלמיד; הם מאפשרים היכרות עמוקה יותר ויצירת קשר אישי בין המורה ובין התלמיד והבנה של מצב התלמיד. 2. ביקורי בית מחזקים את הקשר עם הורי התלמיד, שכן הם מעבירים למשפחה מסר של אכפתיות ונכונות להשקיע זמן ומאמץ בטיפוח הילד ואף לבוא לעזרת המשפחה במידת הצורך. 3. במהלך ביקור הבית המורה יכול להתרשם ממצבה הכלכלי של המשפחה, ממספר הנפשות החיות בבית ומתנאי המחיה של התלמיד, ולבדוק אם ניתנים לילד תנאי למידה נאותים ואם עומד לרשותו שולחן כתיבה שעליו יוכל להכין את שיעורי הבית. 4. במידה ולתלמיד צרכים פיזיים מיוחדים, דבר שבולט במיוחד בחינוך המיוחד, ביקור הבית מאפשר לבחון אם ניתנים לו התנאים שהוא זקוק להם. 5. ביקור בבית התלמיד מאפשר למורה להתרשם מהיבטים נוספים באישיותו של התלמיד. מעבר להתרשמות מתחביביו ומסביבת הלמידה שלו, ההימצאות בסביבתו הטבעית של התלמיד מאפשרת שיח נינוח ופתוח והבנה טובה יותר של היחסים בתוך המשפחה. 6. ביקור בית מאפשר למורה לפגוש הורים שנמנעים מלהגיע לבית-הספר. המתנגדים לביקורי בית סבורים שביקור בבית התלמיד חושף את המשפחה לביקורת ועלול לפגוע בפרטיותה. בביקור הבית המורה מרחיב את תחום אחריותו לאחריות גם להורים, ומורים אינם ערוכים להתמודד עם חלק מהנושאים והבעיות שההורים מעלים בעת הביקור. ד"ר בלהה נוי, מנהלת אגף שפ"י (שירות פסיכולוגי-ייעוצי) במשרד החינוך, התרבות והספורט, מדגישה שלביקורי הבית שותפים שלושה גורמים: מורה, ילד והורה, ועל ביקור הבית להתאים לשלושתם. אם ביקור הבית אינו מתאים לאחד או יותר מן הגורמים הללו, הנזק שעלול להיגרם גדול מן התועלת שעשויה לצמוח מן הביקור. ביקור בבית התלמיד הוא מפגש עדין ורגיש מעצם טבעו, וגם אם ייעשה באופן העדין ביותר הוא עשוי להתפרש על-ידי המשפחה המארחת כחטטנות. לדברי ד"ר אילנה זיילר, מנהלת האגף לחינוך קדם-יסודי, בעבר היה מקובל לקיים ביקורי בית בבתי הילדים, ואילו כיום האגף אינו מעודד ביקורי בית של גננות בבתי הילדים, מהסיבות האלה: 1. הגננות מצוידות כיום בכלים רבים להתבוננות בהתנהגותו החברתית, הלשונית והמוטורית של הילד. התמונה המתקבלת על אודות הילד במהלך השנתיים או השלוש שבהן הוא נמצא בגן היא רחבה דיה, ואין צורך בביקור בית. 2. הביקור בבית הילד אומנם מאפשר לגננת לראות את מקום גידולו הטבעי, אך הסיטואציה כולה הופכת מלאכותית ולא אותנטית, שכן במקרים רבים ההורים מתכוננים לביקור, מנקים את הבית, קונים כיבוד וכדומה. הדינמיקה עם ההורים וקיום דו-שיח מתמשך עמם חשובים הרבה יותר מהביקור עצמו. 3. לדברי ד"ר אילנה זיילר, ביקור בבית הילד גובל ברכילות ובמציצנות, ויש בו כדי להשפיע על יחסה של הגננת אל הילד מסיבות שאינן רלוונטיות. התחושה באגף לגיל הרך היא שהביקור אינו תורם אם הוא נעשה כדבר שבשיגרה. במקרים יוצאי דופן, כגון מחלה, יש לביקור בבית הילד חשיבות רבה והיבט חינוכי. במקרה כזה מתאים שהגננת תגיע עם קבוצה של ילדים המביאים עמם מתנה ונשארים בקשר עם הילד הנעדר. גם במקרים אחרים, כגון העדרויות תכופות או חשש שמא קיימות בעיות כלשהן בבית הילד, רצוי לערוך ביקור בבית התלמיד. ד"ר רון שור מבית-הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית סבור שביקור בבית התלמיד מוסיף ממד חשוב, אך יש לערוך אותו בהצבת גבולות מתאימים ובתיאום מלא עם בני הבית הן בדבר מטרת הביקור הן בדבר פרטים נוספים, כגון הנוכחים בבית בעת הביקור: בקרב אוכלוסיות מסוימות ביקור של מורה ממין זכר בבית תלמיד בזמן שהאב אינו נוכח עלול לגרום אי-נוחות, וכך גם במקרים הפוכים או כשמשפחת התלמיד היא חד-הורית. עוד לדברי ד"ר שור, הביקור צריך להיערך מתוך מתן יחס של כבוד לבני המשפחה ולגרים בבית. דוגמה למה שראוי להימנע ממנו היא המדיניות שהונהגה בארצות-הברית בשנות ה-50, לפתוח את המקרר כדי לראות אם יש אוכל. בהקשר דומה מציינת הגב' שרה רויטר, מנהלת האגף לחינוך יסודי במשרד החינוך, התרבות והספורט, שהביקור עלול להזיק אם המורה לא תשמור על פרטיות המשפחה ותפרסם ברבים את התרשמויותיה. ביקור שאינו מתואם כראוי ושמטרותיו לא הובהרו מראש עלול להשיג מטרה הפוכה מזו שהמורה מבקש להשיג וליצור מתח ואי-נוחות. ד"ר שור סבור שאין לקיים ביקור בית בכל מקרה, אלא במקרים שבהם קיימת לקות כלשהי בתפקוד התלמיד והמורה מבקש לעמוד על פשרה. היבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא תגמול המורים: אין ספק שבעבור המורים מדובר במספר רב של שעות עבודה הנוספות על עבודתם השוטפת. 4. עמדותיהם של גורמים אחרים לדברי הגב' שרה חברוני, מזכ"לית ארגון ההורים הארצי, למרות חשיבותם של ביקורים בבתי תלמידים, ביקורים כאלה יש לעשות בנסיבות האלה בלבד: 1. ביקור לא סדיר של התלמיד בבית-הספר; 2. מצוקה משפחתית על רקע כלכלי שהתלמיד מעורב בה ושיש דרך לסייע לו; 3. מחלה ממושכת; 4. המשפחה מוזמנת לבית-הספר אך נמנעת מלהגיע; ובדות סוציאליות, יועצות, פסיכולוגים ולהיעזר בחוות דעתם .
על מנת להמחיש את התוצרים של ביקורי הורים אני מצרפת מערכון של החמישיה הקמארית על יועצת ביה"ס קחו את הסיטואציה והעבירו אותה לחדר המורים , מורים לא יצחקו