כותרת של מצבה ועליה הכתוב-יהוה, במוזיאון ברוקנטל בעיר סיביו -רומניה
אתר זה העמיד לעצמו מטרה לתעד את כל המצבות הקיימות בבתי קרבות יהודיים, שבסכנת הכחדה.
כל מי שמעוניין להקים "מצבת זיכרון" למשפחתו, בתמונות של מצבתם מוזמן ליצור קשר עם האתר.
כל מי שמעוניין לתמוך בתיעוד, בתרומות, מוזמן ליצור קשר עם האתר.
העולם הזה, והעולם הבא, היו והינם נושא שכולנו במוקדם או במאוחר נדרשים לו. בכל פעם שהמות מבקר במשפחתנו אנו מתעוררים שוב לשאלת הקבורה וההנצחה. הקבורה בבתי עלמין והצבת מצבה על קברו של בן משפחה היא מעשה שכולנו עושים "מאמינים" ו"לא מאמינים". העם היהודי כמו עמים אחרים יצר לאורך הדורות טקסי קבורה והנצחה ש"המאמינים" עושים למען המת, ו"הלא מאמינים", עושים למען החיים. מצבה היא מקום להתייחד עם המת, לבכות עליו ועלינו, וזה אחד הטיעונים שמניעים את החברה להקדיש חלק לא מבוטל ממשאביה להקים בתי קברות, לחפש אחר נעדרים, ולהביאם לקבורה.
הדת היהודית עמוסה במנהגי קבורה שכל אחד מהם הוא פרק בחקר היהדות, פרק על אורחות חייה של הקהילה שאת תולדותיה חוקרים. מצבות הן עדויות חשובות בשיחזור חייהן של קהילות כאשר ניתן ללמוד בעזרתן על מצבה הכלכלי של קהילה, על ההירארכיה ההנהגתית ועל המינהגים שעיצבו את חיי הקהילה, כי המוות הוא חלק ממעגל החיים.
המפגש הטראומטי עם מציאות השוואה שבה אין קבר לקרובי משפחה, מסביר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים עד כמה חשובה לאדם "המאמין" ובעיקר "הלא מאמין" המצבה.
במסגרת הרצון להיפרד מסממני ה"גלות" הייתה נטייה לכעוס ולבקר טקסים יהודיים ואף לבטל את הקבורה היהודית. אך עם הזמן והזדקנותו של דור "המרד", חזרו רבים לשאול, ולחפש את שורשיהם בגולה, ואז גילו שבתי הקברות היהודיים בחלק גדול מהקהילות, נמצא במצב נוראי של הזנחה, ולא ירחק היום שהקרקעות שעליהן נקברו יהודיים תהפוכנה לנדל"ן ותעלמנה תחת יסודותיהם של מבנים חדשים. למדינות אין עניין לטפל בבתי הקברות , וגם צאצאי הנקברים כבר עברו מהעולם ואין מי שפוקד את הקברים ולכן אין צורך לטפל ולשמר משהו שאפילו היורשים אינם מעוניינים בו.
מנגד מתברר ש"יורשי" הקברים מעבירים חיים שלמים בלי שהם מעלים את זכר משפחתם הקבורה בבתי קברות ב"גולה", ואף בארץ, אך יום אחד, ולעיתים לא מתוך הסיבות הנכונות, הם מחפשים את שורשיהם והחיפוש כמעט בלתי אפשרי. כך קרה למשפחה חזאן (חאסן) משפחה שאביה נולד בשפרעם, ועזב ב-1920 לחיפה. זמן רב התהלכה במשפחה בידיעה שהמשפחה לא גלתה מהארץ אבל איש לא ממש התעמק בנושא. כשאם המשפחה נאלמה בעקבות אירוע מוחי וכבר לא היה את מי לשאול , פתאום החלו הילדים והנכדים לחטט בקורות המשפחה, וכך הגיעו לבית הקרבות היהודי בשפרעם, וגילו לתדהמתם עזובה וחורבות מצבות שתרנגולות מתות זרוקות בו, שעצמות (אולי של הנקברים), מפוזרות בו וליכלוך בכל פינה. בית הקברות שהיה אמור לשמר את זכרו של כל מי שנקבר בו, הפך לאכזבה מרה ולתחושה מתסכלת של מי שאחר את ההזדמנות למצוא את העץ המשפחתי. אתר זה העמיד לעצמו מטרה להנציח את כל בתי הקברות היהודיים שבסכנת הכחדה.
בית הקברות הספרדי בבוקרסט -רומניה 2015
הכניסה והחזית מעודדת, אך מיד אחריה ההזנחה מרקיעה לשמיים - עשביה ושיחים שאינם מאפשרים לראות או לגשת לקברים
לא ניתן להגיע בכלל אתל הקברים שהשיחים הקוצניים והעשביה השתלטו עליהם
בבית הקברות הספרדי נקברה זימבול אפרימסקו, בשנת 1943 כשהכל היו טרודים במלחמה ולא ניתן היה, ואף מסוכן היה לנסות להקים לה מצבה . חיים שלמים העבירה נכדתה מבלי שנתנה דעתה על כך שהסבתא האהובה נותרה ללא מצבה. רק כשחגגה את יום הולדתה ה-90 חשה דחף חזק ל לכפר על השכחה, שלחה שליח לבית הקברות הספרדי בבוקרשט, וזה מצא שלא ניתן להגיע למקום הקבורה של זימבול . המקום נראה כמו ג'ונגל שגם מצט'ה מסורתית לא יכלה לפלס בו דרך. התעקשותו וכספו העירו את הצוענים העובדים בבית הקברות, ואלו הביאו מסורים חשמליים, ופילסו שעה ארוכה דרך בצמיחה שאיש לא ניקש שנים רבות.
מצבם של בתי הקברות במקומות רבים בסכנת הכחדה כי גם הצאצאים שעלו לארץ כבר אינם בחיים, ואין מי שישלח כסף לטיפול בקברים.
בית הקברות היהודי בשפרעם -2015
בית הקברות היהודי בשפרעם היכה את המשפחה שבאה לחפש את קברי יקיריה בהלם.
בית הקברות כלוא בתוך שכונת מגורים דרוזית , ומשמש לה מזבלה לגזם ולפגרי בע"ח. מעט מאד קברים נותרו , ואלו שנותרו חסרים כל סימן לחיים שהיו בקהילה . הכניסה מוסתרת בין שני בתי מגורים, ללא עזרת השכנים לא היה ניתן להגיע למקום. מדריכי תיירים בשפרעם לא ידעו בכלל על קיומו של בית קברות יהודי וכמובן את מיקומו.
בית הקברות היהודי ביאסי-2015
בית הקברות היהודי ביאסי כקודמיו היכה אותנו בהלם של עזובה ותחושה שימיו קצרים, ולא ירחק היום שבית הקברות יהפוך לשטח נדל"ני. את פנינו קיבלה זקנה המגדלת במבנה בית הקברות, ובשטחו כ-50 כלבים עזובים. הצחנה והעזובה היו בלתי נסבלים.
לאחר שיכנועים מרובים, ותשר לא קטן, הסכימה הזקנה להוביל אותנו אל הקברים של הסבים ושאר הקרובים. ה"מסע" אל המקום עבר דרך שיחי פרא שאיש לא גזם שנים עשבייה יבשה וקוצים. למזלה של לאה אדלר שהגיעה לפקוד את קברי משפחתה, הקברים מוקמו על הדרך , ורק בשל כך התאפשר להגיע אליהם, אחרת כל הנסיעה ליאסי הייתה מסתיימת בלא כלום.
בבית הקברות ביאסי קבורים גם הנרצחים בפוגרום הגדול ביוני 1941 חלק זה של בית הקברות במצב סביר, אף שאינו מטופח כראוי. אלו הקברים שנראים בתמונה השנייה בשורה השלישית מימין
בטעינה...
