ד"ר דליה שחף- הכשרת מורים מכללת "אוהלו" קצרין לתגובות : drdalia25@gmail.com מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת
הדברים הבאים אינם מכוונים לגרום לדה-לגיטימציה של גב' אלמוג בן-שחר נאווה, אלא לבקר את הכתבה כפי שהתפרסמה.הביקורת יוצאת מתוך הנחה שפועלה של גב' אלמוג אינו מתמצה בדברים שנכתבו, אך בדרך הבאתם קיים סיכון ליצירת מודל שגוי המזיק למעמד המורה, נזק שביקורת זו מבקשת למנוע או לפתוח לדיון.
כל מי שקרא את המאמר "אוהב לא אוהב מלכודת למורים, גננות ומטפלות.." באתר : www.avantgarden.co.il (קטגוריה 26 צידית א ) התקשה לעכל את כתבתה של רותי גליק המתארת את דרכה של המורה אלמוג בן-שחר, נאווה בכתה ז', מומחית לטיפול בלקויות למידה והפרעות קשב וריכוז. שוב אנו פוגשים את מודל הרואה את המורה כ"אימא אווזה", במקום מורה מקצוענית שיש בידיה כלים שיכולים להביא לשינוי. מדברים שנכתבו בשמה של אלמוג, ובעיקר מהדגשים שאנו מקבלים בכתבה, ניתן ללמוד שהמורים צריכים להיות מקצוענים ב"אהבה" ושכל מה שצריכים הילדים זאת "אהבה" "All we need is love " כמו ששרו הביטלס בשנות השישים. אכן ילדים ובני נוער צריכים אהבה אבל את אהבת הוריהם ומשפחתם, ולא את אהבתה של המורה שהיום היא בכיתה, ומחר בכתה אחרת, או בבי"ס אחר. אהבה זו עלולה להיות מסוכנת לילד ולמורה, סכנות שפורטו בהרחבה במאמר "אוהב לא אוהב מלכודת למורים גננות ומטפלות". בביקורת על הכתבה יעשה ניסיון להוכיח עד כמה " האהבה" המוצעת בכתבה מסוכנת לכל ילד/נער ועד כמה זה נכון שבעתיים כשמדובר בילד עם בעיות בלקויות למידה.
קריאה שיטתית בכתבה מלמדת שאכן צודקת אלמוג בכך שהיא מסבירה שנקודת המוצא לגבי כל תלמיד שאינו משתף פעולה, היא "שהילד לא עושה דווקא, אלא פועל מתוך קושי אמיתי וכאב" ואכן "ילדים אינם פועלים על מנת לפגוע במורה". עד כאן אין חולק על הדברים, אלא שתאור ההתנהגות של הילד כתוצאה מ"השלכה של כישלונות מול מערכת שלעיתים קרובות מתקשה לתת מענה לתלמידים שאינם עונים להגדרות המקובלות, לסטנדרטים שבהם רגיל המורה לעבוד" הופכים את " האחרים" שאינם הולכים בדרכה של אלמוג למכשילים את הילדים בעלי לקויות למידה, כאשר מה שנראה על פניו הוא שדווקא אלמוג בדרכה המתוארת בכתבה מכשילה את קידומם של הילדים בכמה מישורים ואמנה אותם בזה אחר זה.
שום מורה אינו חייב לאהוב את תלמידיו, יתר על כן. מורה צריך להיות הוגן עם תלמידיו, אמטיי לבעיותיהם, לחבב אך בשום אופן לא לאהוב את תלמידיו משום שהאהבה היא רגש בלתי הגיוני ובשל כך הוא שמור לקשר שבין הורים לילדים בין בני זוג וקשרים בין בני זוג וכו'. התחרות בין המורים על הפופולאריות שלהם בקרב תלמידיהם, נרכשת לא פעם באמצעים בלתי ראויים דבר שמפריע לשיתוף הפעולה הנדרש בעבודת המורה.
העובדה שאלמוג מקדישה את חייה לתלמידים עם לקויות למידה, היא מודל שהועתק מהתרבות הנוצרית שבה המחנכות היו נזירות שהקדישו את חייהן לאלוהים ולבניו –קרי ילדים טעוני טיפוח. בתרבות היהודית והמוסלמית המשפחה היא זו שאמורה להקדיש את עצמה לילד ולהעניק לו את הכלים הרגשיים-חברתיים להתמודד. חשוב שהמורה תאהב את ילדיה הפרטיים ותניח להוריו של הילד הלקוי לאהוב אותו, כאשר היא תסייע להורים בכלים מקצועיים להתגבר על הבעיות שמקשות על חייו.
האהבה כפי שצוין במאמר "אוהבת לא אוהבת.... שמורה להורים, כי המורים הם אפיזודה חולפת בחיי הילד ופיתוח אהבה ותלות במורה "אוהב" עלולה להיות טראומתית כשהמורה נעלם מחיי הילד. נשאלת השאלה מהיכן לקחה גב' אלמוג את העוז להבטיח לילד ..." אני נמצאת כאן לרגעים שתיפול ושוב תעשה שטות , יהיו קשיים בדרך ונפילות, אבל אני אהיה שם תמיד" , כמה שעות יש לגב' אלמוג בכיתתו של הילד המדובר שהיא יכולה להבטיח שתהיי שם תמיד???? האם יש לה ביטחון שבשנה הבאה לא תצוות לכיתה אחרת? האם היא בטוחה שלא יפטרו אותה בשל צמצומים? או שתאלץ לעבור דירה בעקבות עבודתו של בעלה?
נראה שאלמוג מבטיחה בכתבה דברים שאפילו אם מסורה אינה יכולה להבטיח זאת לבנה.
קשה להשתכנע מדבריה של אלמוג בדבר הקשר בין "אהבתה" של המורה והיכולת של הילד להבין שאפשר להתמודד עם בעיותיו? האם לא נכון היה יותר להעניק לו כלים מעשיים להתמודדות שהצלחתם הייתה מוכיחה לילד שאפשר להתמודד?
מדוע חושבת אלמוג שחבריה המורים שלא קיבלו כל הכשרה ללמד לקויות למידה, יכולים למרות זאת לשלב ילד בעל לקויות בכיתתם? שילוב שאינו מעניק למורה זמן וכלים להכין עצמו למטלה. בכוח ה"אהבה" לא מקבלים תוספת זמן ולא מכינים מערכי שיעור.
קיים הרושם שהכתבה הובאה על מנת לשכנע את המורים, הכורעים תחת הנטל של השילוב, שכל מה שצריך זו אהבה. גישה זו אפיינה את מערכת החינוך שנים רבות. אהבה הייתה הכלי שבעזרתו חלק מהמורים הצליחו להרגיע בעיות משמעת, אלא שזה כלי שאינו מעניק לילד יכולות לעקוף את הלקות שלו.
השיטה של " כל מה שהם צריכים זו אהבה" גרמה למורים לא פעם להתעייף מ"לאהוב" את הילד המפריע כי הוא גזל את לשד עוצמותיו, ועיכב את ההוראה לשאר התלמידים. מצב זה הוליד את רעיון בתי הספר המיוחדים או הכיתות המיוחדות שלשם ניתן היה להרחיק את "הבעיה" משאר הילדים. והייתה תקווה שאולי, אולי ניתן יהיה לקדם בדרכים עתירות זמן וכוח-אדם, את הילדים בעלי בעיות התנהגותיות שמקורן בלקות למידה.
היום החזירה שיטת השילוב את הילדים לכיתות הרגילות מבלי שהכשירה את כל המורים להתמודד עם בעיות התנהגות של לקויי למידה והשאירה את "החכמה" בידיהם של המורים לחינוך-מיוחד, שהם טיפה בים המורים, הנדרשים להתעמת עם הבעיה. אילו המורים בבתי הספר שבכיתותיהם הוכנסו ילדים עם לקויות למידה היו מסכימים לשילוב בתנאי שכולם, וממש כולם יקבלו הכשרה בנדון, מצב ההוראה בכלל היה משתפר פלאים. הכשרה זו ניתן לתת בלי שום בעיה במכללות להכשרת מורים כמקצוע חובה,.במקום להמשיך ללמד ילדים אלו בעזרת אינטואיציה בלבד שבמקרים רבים מזיקה להם, רגשית ומקצועית.
במערכת שמעריכה מקצועיות ולא חושבת שהכול ניתן לפתור ב"אהבה" לא מבקשים ממורה לחינוך גופני ללמד אנגלית ולא מבקשים ממורה לאנגלית ללמד מוסיקה, מבלי שהוכשרו לכך, אז למה ניתן לבקש מכולם ללמד ילדים בעלי לקויות למידה?
האבחנה כאליו ילד עם לקויות בכול זאת לומד אצל מורה מסוים ואינו מפריע בשיעוריו בשל התקשורת הבינאישית היא זריית חול בעיניים. שוב המורה הרגיל אשם בחוסר ההשתלבות. אבחנה בלתי מקצועית כזאת מתעלמת מכך שלקויות למידה אינן פיגור שכלי, והן ספציפיות למיומנויות כמו קריאה, כתיבה, חשבון , כך שבשיעור ספורט אין ולא צריכה להיות כל בעיה לילד להשתלב, ואכן זה מבהיר למה הילד מצטיין בשיעורי חינוך גופני.
העובדה שהגב' אלמוג נותנת 30% מציון המגן במקצועה על היחס של התלמידים כלפיה יותר ממתמיהה. מורים מבלבלים ביו הישגים לימודיים והתנהגות כבר שנים רבות כך ששיטתה של אלמוג פוגעת בצורה גסה במאמצים שנעשים להעריך תלמיד אובייקטיבית.
כל נושא הקשר עם ההורים והבית הוא נושא רחב שניתן לקרוא עליו במאמר " ביקורי בית חובה חינוכית או טעות חינוכית" בקטגוריה 20 באתר www.avantgarden.co.il ולכן לא אתייחס לכך כאן מעבר לעובדה שגם התנהלות זו מצטרפת להמלצה להיות "אימא אווזה" ולא מורה מקצועית, שיש לה כלים מקצועיים מעבר לאלו שיש לכול אימא ממוצעת.
מה גורם לגב' אלמוג להישבר כשילד משקר לה? האם אין דינם של שקרים שילדים משתמשים בהם כדין התפרעויות? למה פה היא לא מבינה שהוא לא משקר כדי לפגוע בה, אלא כי הוא מפחד מהתוצאות שיביאו עליו מעשיו?
הפסקה המסיימת את הכתבה עולה ביומרותיו על כל מה שנכתב ונרמז בכתבה " מורה שאינו אוהב את תלמידיו , אנא פנה דרכך , אם העיניים לא בורקות דווקא למראה תלמיד בעייתי , הבעיה היא אצלי, אני צריכה להחליף מקצוע........" דווקא בשל העובדה שמורות מנהלות את כיתותיהן בהרבה "אהבה" ומעט מאד מקצועיות, היה ראוי שתפנינה את מקומן ותחזורנה לתפקיד האם הראוי להן ולילדיהן הפרטיים. כי כל מה שהוצע דרך כתבה זו הוא "תחליף אימא" לכול היותר "אימא אווזה" אז במקום לתפוס את מקומן של האמהות דרך הבטחות שווא כמו " אני שם בשבילם". " אני אוהבת אותך ויודעת שאפשר"" ......ובעת צרה אני אהיה בשבילו." היינו שמחים שתובא בפנינו כתבה שמציגה כלים מקצועיים דידקטיים, שמצליחים לטפל בבעיות חברתיות של ילדים לקויי למידה. ונשמח לקבל דרכים כיצד מכינים מערכי שיעור מתאימים בעיקר לנוכח העובדה שמורה עובד קשה על מנת להכין מערך שיעור אחד לכל שיעור אז קל וחומר שנשמח לקבל עזרה שתקל על הכנת שנים או שלושה מערכים לכול שיעור. מכתבה כזאת היינו מתעשרים.
