ניתוח הסרט :"ג'ימאיקה מתחת לאפס" /2011
ד"ר דליה שחף, מרצה במכללה לחינוך "אוהלו"
מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת
המאמר הבא ידון בשאלה האם מחנך הוא מאמן או אומנת
ציטוט מתוך המאמר מתאר בתמציתיות מהם כישוריו של מחנך מצוי על פי המקובל . "המחנכת המצויה (כל הכתוב בהמשך נכון גם לגבי מחנך), במערכת החינוך וזו שזוכה להערכה היא "אימא אווזה". היא מורה הרודפת אחר תלמידי כיתת החינוך שלה; זו שהמורים המקצועיים שופכים עליה קיתונות של ביקורת, כאילו היא זו שילדה את תלמידיה; זו שלא פעם מסתכסכת עם חבריה לעבודה בשל מעשיו של אחד מבני כיתתה.
שורש המצב הוא בהכשרה הלקויה, ובעצם בחוסר ההכשרה, שמקבלים המורים על מנת להיות מחנכים. כמו שכבר ציינתי לעיל, הציפייה היא שכל מורה יהיה מחנך. לשם כך משולבים בהכשרת מורים מעט לימודי פסיכולוגיה ומעט סוציולוגיה, מתוך הנחה כי זהו ידע נרכש המשרת כל הורה באשר הוא ובתקווה שאלו יסייעו למורים בדרכם המקצועית. דרך ההכשרה מלמדת על כך שהממסד רואה במחנך מחליפו של ההורה, ולכן כל מה שהורה יודע די בו להכשיר את המורה לתפקיד המחנך. אלא שבמציאות הידע הנרכש האינסטינקטיבי של ההורים לא בהכרח עומד לרשות המורים, או שאינו תואם לגיל הילדים המתחנכים. יש מורים שכלל אינם הורים, ויש כאלו שהם הורים לילדים בגיל הרך, אבל אין להם שמץ של מושג כיצד להתנהל מול בני נוער. ויש מורים שילדיהם בגיל ההתבגרות והידע שנרכש בביתם מסייע לטפל בכיתת החינוך, אלא שהניסיון הפרטי איננו ערובה להצלחה עם כל ילדי הכיתה". המאמר מסתיים בתקווה שמכללה אמיצה תיקח על עצמה להכשיר מחנכים שאינם תואם הורים אלא מאמנים-קאוצ'רים".
בכדי לחזק את רוח הדברים במאמר שהוזכר לעיל מומלץ לצפות בסרט "Cool running" או כפי שהוא נקרא בעברית "ג'ימיקה מתחת לאפס", הסרט מתאר מערכת יחסים בין מאמן שכשל כספורטאי, וארבעה ספורטאים שמתאווים להגיע להישגים אולימפיים, כשלכל אחד סיבה שונה . הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של נבחרת מזחלת השלג הראשונה של ג'ימאיקה, בה ארוין בליטזר המאמן, בייש את עצמו כאשר נתפס מרמה באולימפיאדה, 16 שנים קודם, ונאלץ להחזיר את מדליית הזהב שקיבל. שנים לאחר מכן דריק, בנו של חברו, מנסה להיכנס לאולימפיאדה בתור אצן, אך בשל מעידה טיפשית שלושתם נופלים ומפספסים את הזדמנות חייהם להתקבל לנבחרת האולימפיאדה של ג'ימיקה,
דריק מחליט להגיע לאולימפיאדה בכול מצב ואם לא כאצן אז בתור משהו אחר, וכאשר דריק שומע שארווין, חברו של אביו, ואלוף מזחלות השלג, חי בג'מייקה הוא מחליט לפנות אליו ולשכנע אותו לאמן את נבחרת מזחלת השלג הראשונה של ג'מייקה.
(הסרט באתר זה מתורגם לעברית).
הסרט עוסק בארבע דמויות
סנקה "הליצן הכיתתי" שמשתעשע בנהיגת עגלות אותן הוא מאולתר מגרוטאות, הוא חברו הטוב של דריק בנוק- אצן מוכשר שחלומו להשתתף באולימפיאדה נקטע יחד עם השניים האחרים שמופיעים בסרט בכינוייהם: יול ברנר, אצן שרואה בספורט קרדום לחפור לו נתיב בריחה ממצבו העגום בג'מייקה, וג'וניור- נער מכללה, חלמני, קצת מגושם, בן להורים עשירים שלא מותירים לו להחליט על חייו, דבקותו בספורט משמשת לו פורקן מהלחץ החברתי בו הוא שרויי.
שלושת האצנים, דריק, יול, וג'וניור, הגיעו למסלול על מנת לזכות בהזדמנות לייצג את ג'אימיקה באולימפיאדה של סאול בקוריאה, מעידה חסרת מזל של ג'וניור מפילה יחד איתה את דריק ויול, וסותמת את הגולל על סיכוייהם להגיע לאולימפיאדה ב-4 השנים הבאות.
דריק אינו נכנע לגורל שקטע את משאת נפשו ומחליט להגיע לאולימפיאדה, ואם לא כאצן אז כנהג מזחלת שלג. הרעיון ההזוי לעסוק בספורט זה בארץ חמה כמו ג'ימיקה מגיח מתוך תמונה בחדרו של האחראי על הספורט באי , בה מצולמים ארווין בליטצר עם אביו של דריק .
הדמות החמישית בסרט שלמעשה מהווה את הסיבה להקרנת הסרט בחדרי מורים היא: ארווין בליטצר אלוף מזחלות השלג בעל שתי מדליות זהב והישגים נוספים, ארווין מלמד אותנו שהצלחה ממכרת ועלולה להוביל לדרך ללא מוצא . החובה לנצח הופכת לנטל שמזין את כל המעטפת החברתית שניזונה מהצלחתך. (מתאים גם להבנת מקרי העתקה במבחנים של תלמידים מצטיינים ) העדר אופציה להפסיד הובילה את ארווין לרמות באולימפיאדת מזחלות השלג לפני 16 שנים. המעשה קטע את הקריירה שלו, ביזה את מאמנו שאינו סולח לו, ומנסה למנוע מארווין להוביל את הנערים מלהשתתף במשחקים (באמתלה שחוקי ההשתתפות שונו), לאחר המקרה ארווין נאלץ לפרוש ולהימלט על נפשו מעצמו, וחבריו, והשתקע בג'אמיקה. יתכן שהמעשה היה אקט של שיחרור ממכבש ההצלחה והאלימות התחרותית שהייתה מונפת בקביעות מעל ראשו , וכתשה את לשד יכולותיו הפיזיים והנפשיים.
ארווין שמכיר היטב את עולם הספורט התחרותי שהביא אותו להסתבך בשקר, מסרב לקחת על עצמו את האימון של דריק, אך דריק וסנקה אינם מותרים, ואינם מניחים לו למרות שאין להם מושג על מה הם נאבקים. בסופו של דבר ארווין מתרצה וזאת ההזדמנות שלנו כמורים לעקוב אחר עבודתו כמאמן.
ארווין מקצועי, מטפל ביעילות בבעיות האגו של יול, שמסרב להיות חלק מצוות ודורש להישאר סוליסט "אל תגע בי " הוא המוטו האישי שלו. ארווין מכבד זאת ואינו מנסה לשנות את יול ומציג בפנינו אופציה שבה ניתן להשתמש בכישוריו של יול כדי להעצים את הצוות מבלי לשנותו. כמורים זאת הזדמנות נפלאה לראות כיצד המאמן משנה את האסטרטגיה שלו על פי נתוני המתאמן ולא להפך. למרות שהשכל הישר היה נוטה לכופף את יול לצרכי הצוות, וניתן היה לעשות זאת בקלות לאור הנואשות של יול לעשות הכול כדי להימלט ממצבו בג'ימאיקה , מעודד לראות שארווין שלא כופף אותו אלא טווה לו תפקיד שהתאים לאופיו ומצבו ודרך זו ראויה לחיקוי.
התנהלותו עם סנקה הפוכה. סנקה שרגיל להוביל דורש להיות נהג המזחלת וארווין עומד על דעתו שזה לא מתאים לו , גם כאן מצליח ארווין לשכנע את סנקה ולא לשבור את רוחו , שתפקיד הנהג כבד עליו, עד שסנקה מודה " שדווקא נחמד להיות מאחור..." מלאכת השכנוע מעוררת כבוד לשניהם.
כפי שצוין במאמר "לחנך כיתה-מקצוע או חובבנות מקצועית" ארווין איננו "אימא אווזה" ואינו מבלה עם הצעירים בפאב, אינו נכנס לחייהם הפרטיים, אינו פותר להם את הבעיות עם המתנכלים להם, הוא גם לא מהווה "כותל" לבעיותיהם האישיות. הדינאמיקה הבריאה בתוך הצוות מובילה דווקא את יול ה"אל תיגע בי " שבקבוצה , לסייע לג'וניור להפוך לגבר כשהוא מעמיד אותו מול עצמו במראה ומסייע לו להוציא את האיש שבו , שייקח אחריות על חייו, מבלי להמריד אותו כנגד אביו. בדרך זו ג'וניור מתנתק מחיבוק הדוב של אביו, אבל זוכה לכבוד גדול מצידו של האב, שעומד בקהל ומריע לו ולחבריו.
הסרט הוא הזדמנות לראות שמרבית הבעיות שאנו כמורים מתערבים בהן, יכולות וצריכות להיפתר על ידי "חברת השווים" ללא התערבותם של מבוגרים, התערבותם שלרוב מפרה את האיזון הטבעי והנכון בתוך הקבוצה. מאמן טוב– מחנך טוב, צריך להפעיל את "חברת השווים" ולהמעיט את התערבותו הישירה.
בסרט, יול חש שעליו לחזק את ג'וניור למען הצלחתו האישית שלו (למרות "החשבון" העומד ביניהם על שג'וניור גרם לפסילתם כאצנים בדרך לאולימפיאדה), אחד הדברים שאנו כמחנכים מפספסים הוא הקניית המודעות בקרב תלמידינו שהצלחתם תלויה בחבריהם. כיתה שיש בה אווירת למידה תביא להישגים גבוהים יותר לכולם, וכיתה של סולסטים היא מתכון לפיחות משמעותי בהצלחה האפשרית לכולם. אגב הצבא שלנו עושה זאת בהצלחה מרובה, הצלחה שאיננה מחלחלת לבתי הספר גם כן.
הסרט מדגים כיצד ארבעת הצעירים תלויים זה בזה, ופרישתו של אחד מהם או ירידה במוטיבציה מסכנת את הצלחתם של כולם. אם כאצנים יכלו לתפקד כסוליסטים, ויול יכול היה להתעלם מג'וניור על המסלול, הרי שכצוות של מזחלת שלג, יול לא יכול להתעלם מבעיותיו המשפחתיות של ג'וניור שהגיע לקנדה ללא ידיעת הוריו ומצטווה ע"י אביו לחזור מיד הביתה. תלותו הכלכלית של ג'וניור בהוריו והחיים הטובים שהם מעניקים לו, גורמת לו להתקפל ולוותר כמעט על חלומו. יתכן גם שג'וניור מאמין שאביו צודק ולכן עליו לציית לאביו שסידר לו עבודה במשרד ברוקרים (ג'וב המרוחק מהספורט כמרחק מזרח ממערב). יול אינו יכול להתעלם מהתקפלות אפשרית של ג'וניור, ולכן הוא נחלץ לעזרתו ומלמד אותו כיצד לזקוף קומתו.
את זה לא המאמן עושה בניגוד למורה בסרט "ללכת שבי אחריך" . מחנך טוב ידע להפעיל את החברים וייצפה מהצד וידאג שהכול יתנהל כשורה ואם יהיה צורך ינחה את מי שצריך בלבד. המאמן כמו המחנך חייב לשמור על ריחוק המאפשר לו להוביל את המתבגרים למטרתם. מעורבות יתר רגשית כפי שזה קורה בתיכונים הישראליים, וגם במכללות, יוצרת מצב מבלבל שבו המחנך תופס את מקומו של ההורה העסוק שנעדר מחייהם של הצעירים ,או נשאב לתוך הואקום הנוצר בתהליך הפרידה הטבעי והבריא של בני נוער מהוריהם. ההתקשרות הרגשית מעוותות את יכולתו של המחנך להוביל אל היעדים החינוכיים והלימודיים, כפי שנכתב בהרחבה במאמר "מחנך כיתה-מקצוע או חובבנות מקצועית". ובמאמר "אוהב לא אוהב ,מלכודת למורים, גננות ומטפלות"
http://www.livecity.co.il/site/include/newfeel/website3/
ארווין המנוסה , מנהל את קבוצתו במקצועיות ראויה להערכה וגם כאשר הוא נאלץ לשתף את הצעירים בסיפור חייו המביש, הוא עושה זאת בדרך שמנחה בעקיפין את הקבוצה ובעיקר את דריק שניצחון הוא לסיים את מסלול הקרח עד סופו, גם אם זה הובלת הצוות על המסלול ברגל, כשגרוטאת המזחלת נישאת על כתפי הנערים. המעשה מעניק להם כבוד רב מצד כל אלו שגיחכו ולעגו להם מרגע שדרכה רגלם על הקרח בקנדה.
הסרט הוא מקרה אמיתי לכן הוא לא מתחיל כהבטחה, אלא מתאר את נחת זרועו של הגורל, שבמחי יד מוחק מאמץ של שנים, וכמו בחיים האמיתיים הסיפור אינו מסתיים בהפי אנד, כי הקבוצה לא מנצחת . המסקנה היא שלא ניתן לעשות יש מאיין, והמוטיבציה הגדולה ביותר שתהיה לו לאדם, ולארבעת הצעירים יחד, אינה יכולה לנצח בתחרות אולימפית על גבי גרוטאה שנכנעת לכוחות הפיזיקאליים המופעלים עליה.
אנשי חינוך עלולים/עשויים לתהות האם המאמן לא הוליך את הצעירים שולל?
כיצד חשב שניתן להגיע לקנדה ללא מזחלת, כשהמימון היחיד שהיה לקבוצה הוא הכסף ממכירת מכוניתו של ג'וניור (ללא ידיעת הוריו)?. גם העובדה שארווין סמך על קשר רופף מהעבר על מנת להשיג מזחלת במצב נורא , אינה מומלצת לחיקוי. יחד עם זאת נראה שכולם נשאבו להרפתקה, כי לאיש לא היה באמת מה להפסיד, וממקום כל כך נמוך שנמצאו בו, אפשר היה רק לעלות וכך היה. זה המקום להרהר על העובדה שנואשות מייצרת מוטיבציה, וכיצד ניתן למצוא תחליף לנואשות ולייצר בכל זאת מוטיבציה חזקה. הקבוצה לא זכתה באולימפיאדה אבל זכתה להכשרה כצוות, שיעור חשוב אותו יוכלו לקחתו לחיים.
יול ברינר –הבחור שהחל כ" אל תגע בי" מצליח להתחבק עם חבריו, ולהוות משענת מצמיחה ל ג'וניור.
סנקה –"ליצן הכיתה", מצליח לקבל פרופורציות נכונות על יכולותיו וללמוד מהן יתרונותיו, והיכן עליו להניח לטובים ממנו לקחת מנהיגות.
ג'וניור-הנהנתן, שמשלם על כך בחרותו, לומד לזקוף קומה ולזכות בכבוד מאביו שעד אז התייחס איליו כאל ילד חסר בינה.
ודריק שהשאיפה האוטופית לניצחון הובילה לכל הסיפור, לומד שהניצחון אינו בהכרח הדבר החשוב ביותר, הדרך לניצחון חשובה לא פחות.
הסרט מהווה הזדמנות לחשיבה מחודשת למורים בכלל ולמורי הספורט בפרט, על תפקידם כמחנכים ועד כמה ניתן ליצור שינוי בקרב תלמידיהם אם ינהגו כמאמנים, וייצרו מצבים של עבודת צוות על פני עידוד סוליסטי .
שאלות למחשבה ולדיון:
לאחר שקראת את המאמר וצפית בסרט ענה:
- מהו לפי דעתך המניע של דריק בסרט? הסרט מתאר בבהירות את מניעיו של יול, של ג'וניור, של סנקה כנגרר אחרי דריק בשל חברות עמוקה ביניהם, אבל אין בהירות לגבי מניעיו של דריק. נסה למצוא אותם.
- נסה לעמוד במקום אבא של ג'וניור-האם היית נוהג אחרת?
- האם ג'וניור יכול להיות דמות אמיתית בכיתתך? נמק
- מה מיוחד ב"מרד " של ג'וניור?
- כמורה לספורט, נסה לעמוד במקומו של ארווין. מה היית לוקח מהסרט ומשנה כמורה לספורט ומחנך? פרט.
