.
הגיאוגרפיה של הדת והמשפחה
ד"ר דליה שחף- הכשרת מורים מכללת "אוהלו" קצרין
לתגובות : drdalia@012.net.il מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת
תרבות היא מכלול יצירת האדם באזור נתון
גיאוגרפיה היא שטח הטבע עליו חיים בני אדם
כיצד השפיעה הגיאוגרפיה על התרבות והדת?
הגיאוגרפיה בהכללה יצרה בעולם שתי חברות חברה חקלאית וחברה נוודית וכל השאר הוא שילוב
שלהן
החברה החקלאית
החברה החקלאית נוצרה באזורים שמבחינה אקלימית התאימו לחקלאות שלחין ז"א חקלאות שהאדם הוא המשקה את הצומח ואין הוא מחכה לחסדי שמים- שם לא מחכים לגשם. האזורים היו שטופי שמש שאפשרו לעבוד בחוץ במשך מרבית השנה . אזורים אלו היו במזרח התיכון ובמזרח הרחוק לאורך הנילוס במצרים, הפרת והחידקל בארם-נהריים-עירק של היום, הגנגס בהודו והנהר הצהוב בסין. הסיבה שהחקלאות התפתחה סביב מרכזים אלו מעניינת כי לפחות שני אזורים, הנילוס והפרת והחידקל נמצאים באקלים מדברי.
מעניין שכל ארבעת האזורים הללו דרשו מהאדם שליטה מאד מתוחכמת באיתני הטבע. אם נביט באזורי הריין והדנובה[1], נהרות החוצים את כל אירופה ממערב למזרח, נראה שאזורים אלו היו מחוץ לתרבות האנושית ברוב העת העתיקה וימי הביניים וזאת למרות שהם עשירים מאד במים וקל מאד לשלוט בם ולהפכם למובילי מים לחקלאות. הרומים ששלטו במרבית העולם העתיק לא הטריחו את עצמם, לכבוש את צפון אירופה בשל חוסר הכדאיות הכלכלי שבה. הסיבה לכך הייתה שאזורים אלו היו בעלי אקלים קר, מחצית השנה הכול קפוא ולא ניתן היה לגדל די מזון על מנת לשמרו לחורף הארוך. מזון היה הדבר שנדרש לשגשוגה של האוכלוסייה.
הגיאוגרפיה מתבססת על עובדות המכריעות את ההסבר. ז"א העובדה שבאזורים חמים בהם זורמים נהרות ענק נמצאת רוב אוכלוסיית העולם, היא ההוכחה שהמקום שגשג. סממן השגשוג הוא ריבוי האוכלוסייה, שמשמעותה שיש די מזון לקיים את כל הנולדים. העובדה שהיום מקומות אלו הם מהעניים בעולם קשורה, להפרת האיזון הטבעי שהיה קיים שם אלפי שנים, בתחילת המאה ה-20 התערבה הרפואה המודרנית (פנצילין ואנטיביוטיקה), וגרמה להפרת האיזון שהיה בין לידה לתמותה, דבר זה גרם לעודף עצום של לידות ששרדו וזה יצר מיד מחסור במזון.[2]
אם נחזור לנקודת המוצא בה האזורים שצוינו לעיל היו ערש החקלאות, נראה שפיתוח החקלאות לצד נהרות ענקים כמו הנילוס הפרת והחידקל והאחרים דרש תחכום ברמה שעד היום יש המתקשים להבינה. השאלה כיצד הצליח האדם לפני 6000 שנים לרסן נהרות ענק המעבירים מעל 100 מיליארד ממ"ק בשנה, זרם שלא ניתן לסכרו, כי שיטפון בסדר גודל כזה היה הורס כל מה שעומד בדרכו. השיטה שנהגו בה הייתה חכמה יותר ודווקא בשל פשטותה. היא נקראה שיטת האגנים. הנהר נסכר, לא בדרכו אלא בגדותיו. נבנתה חומה לאורך (ולא לרוחב) האפיק, ובחומה נפתחו פתחים שהחלו גבוה וירדו עם ההתרחקות ממקור המים-השיטפון. ככל שהיו קרובים אל מקור הזרם הפתח היה גבוה וככל שהמרחק גדל הפתחים נקבעו נמוך יותר. שיטה חכמה זו גרמה לכך שהשיטפון זרם בעמק הנהר ורק השכבה עליונה של המים הוסתה לתעלות צידיות דרך הפתחים בחומה. המים הובלו לאגנים, כל אגן היה חלקתו של פלח. כל איכר ידע היטב, מתי עליו לפתוח את הנקב לחלקתו וכמה זמן מותר לו לקבל מים, על מנת שהמים יגיעו גם לחלקתו של האיכר הבא אחריו. בסופו של הסבב עודף המים חזר לעמק הנהר על מנת לא להמליח את הקרקע ע"י השקיית יתר.
השיטה דרשה ידע מתמטי ואסטרונומי ברמה גבוהה ביותר, כי כל קיומה של הממלכה היה תלוי בחיזוי נכון של תחילת השיטפון ובפיקוח מדויק על חלוקת המים. ראה סיפור יוסף במקרא ושבע השנים הטובות והרעות.
המערכת החכמה הזאת הייתה אופיינית לחברה חקלאית והשלטון בה היה מלוכני ריכוזי, כשהמלך מעביר את סמכויותיו בירושה והמלך עצמו לוקח לעצמו תפקיד אלוהי .
מדוע היה חשוב שהתפקיד יעבור בירושה? כי כדי לנהל ממלכה צריך הרבה יותר מלהיות רק אמיץ וחזק, בממלכה חקלאית צריך ידע מצטבר וידע מצטבר זה שושלת שמעבירה את הידע מאב לבנו וממנגנון ניהולי לבניו- משהו כמו סוד מקצועי שעובר במשפחה. שלטון שמיעוט חכם שולט ללא מצרים ברוב האוכלוסייה שמבצעת את העבודה.
העם הפשוט הבין שבלי הידע של "החכמים" שבשלטון, כולם ישטפו במי הנהר, או ימותו ברעב כי החלקות תומלחנה[3] .השמדת מעמד האצולה "החכם" בעירק של היום, כשנכבשה ע"י המונגולים במאה ה-12, הפכה את עירק של היום למדבר שומם. המונגולים הנוודים שהבינו בכוח פיזי בלבד והיו חסרי חכמת שלטון , הרסו את כל התשתית ה"חכמה" שעליה צמחה וחיה התרבות המפוארת של ארם נהריים הפורה. עירק של היום לא הצליחה לשחזר את חכמת העת העתיקה על אף הנפט שנמצא באדמתה.
תרבות חקלאית אפשרה חיים יציבים. נוצרו עודפי מזון ועודפי מזון יצרו אפשרות לחלק מהאוכלוסייה להתפנות למקצועות אחרים, חלקם תומכי חקלאות ז"א בעלי מקצוע שספקו ופיתחו כלי עבודה, אך במקביל התפתחו גם מקצועות שאנו מכנים היום אומנויות : שירה ריקוד אדריכלות. כל אלו היו תוצרים של עודף מזון אך הם שרתו את שכבת האצילים בלבד ורק להם לבדם היה פנאי בזכות העובדה שהכל חשבו כולל הם עצמם שהם אלוהיים ובזכותם מתקיימת הארץ ,
ניתן לסכם ולומר ששפע המזון בחברה חקלאית יצר תרבות בניה, יצר תרבות אומנותית, שאנו מתפעלים ממנה עד היום כשאנו מבקרים בחפירות הארכיאולוגיות, אך כל השפע הזה היה נחלת מיעוט והרוב היה הכוח שסיפק את האנרגיה למערכת. האלוהות שנוצרה באזורים אלו הייתה אלוהות צנטרליסטית ז"א היה אל אחד מורם מעל כל האלים "המקצועיים" וכול נשק על פי האל שעמד בראש הפירמידה. המלך היה אל שעמד בראש הפירמידה של בני האדם ושלט בחסד האל. מכול מקום לא היה שם מקום לדמוקרטיה.
חברה נוודית
חברה נוודית בניגוד לחקלאית התקיימה בכל האזורים שבהם תנאי האקלים היו קשים והמחייה הייתה תלויה בגשמים שהגיעו או לא והספיקו או לא לצמח עשב לעדרי הצאן והגמלים. מה שמאפיין אזורים אלו הוא חוסר היציבות של המשקעים ודלותם דבר שיוצר חיים דלים התלויים בביות בעלי חיים. חשיבותם של בעלי החיים היא עצומה כי הם היו אלו שספקו לנווד את מרבית צרכיו: חלב, צמר , עור ו"רכב" להתנייד-בהמות משא ובאירועים מיוחדים שלא היו מרובים, בשר (מעט מאד בשר) לאכול בשר מקביל למי שאוכל את צמיגי מכוניתו המשמשת אותו לעבודתו.
הנוודים נעו אחר העשב שסיפק את המזון לבעלי החיים. הנווד לא יכול היה לפתח תרבות של ישוב קבע וממילא לא יכול היה לצבור רכוש .לא ניתן לקנות סלון עור ב"נאטוצי" כאשר אתה חי באוהל וכל שלושה חודשים אתה צריך לארוז את כל מיטלטליך ולעבור על גבי הגמל או החמור למקום מרעה חדש.
הרכוש של הנוודים מינימליסטי והנווד מתפרנס מתוצרי בעלי החיים שהוא מגדל אך גם ממסחר ושוד . הנווד בנוי למסחר משום שהוא נייד ויש לו את אמצעי התעבורה, והידע הגיאוגרפי לנוע במרחבים שהם מעבר לדמיונו של פאלח המכיר את כפרו בלבד. הפלאח צמוד לביתו ולחלקת האדמה שלו ואת עודפי המזון שגידל הוא מעביר לסוחר שעוסק במכירתו בשווקים. לחקלאי מצליח אין זמן לבזבז על מכירת התוצרת שלו, כשהוא פחות מצליח הוא ממנה את אשתו לסוחרת הבית היוצאת בשמו אל השוק. חוסר הזמן של הפלח נבע גם מהעובדה שביום שסיים את עבודות ההכנה בשדהו היה המלך דואג לגייסו לעבודות ציבוריות בבניה ובמכרות.
זה המחיר ששילם מי שחי בחברה.[4] לעומתו הנווד שנע עם העדר, המסחר היה רק אחד משני המקצועות האופייניים לו. המקצוע השני היה שוד שיירות שעוברות באזורו או שמירה על אותן שיירות. בכל מקרה היה ברור שהנווד חייב לזכות בחלק מהסחורות שעוברות בשטחיו ובכך השלים את המחסור וחוסר היכולת לגדל לעצמו מזון. זאת הסיבה שגניבה אינה עברה מוסרית או חוקית אצל הנוודים, אלא אם נכשלת ונתפסת!
מאחר והמשימות העומדות בפני הנווד אינן דורשות מנגנון מסובך וההתארגנות הגדולה ביותר של הנווד היא שבטית, וגודל השבט אף הוא תלוי ביכולת המדבר לכלכל אנשים, וכאשר השבט גדל מעבר לממדים שמתאימים לתנועה הוא מתחלק לשני שבטים קטנים. לכן השלטון בשבט הוא דמוקרטי יותר מזה הקיים בחברה החקלאית כי אין צורך בהעברת מידע בירושה, אין מטלות שדורשות ידע רב והמנהיג בעל התושיה, אומץ הלב והכוח הפיזי הוא זה שינהיג את השבט. המנהיג נבחר בכל פעם לביצוע משימה כמו שניתן ללמוד בספר שופטים (בכל פעם שמישהו הציק לישראל בחרו שופט אחר). הרעיון של בחירה על פי כישורים אפיין חברות לא חקלאיות. לכן חברתו שוויונית יותר. תרבות של סוחרים התפתחה גם לחופי ימים ונהרות , הים והנהר הם והיו עורק מקשר בין ארצות ותרביות ומי שחי לאורך חופי הימים והנהרות למד להכיר אותם ולמד להשתמש בהם לצרכיו . קודם כול התפתחה שם תרבות דיג שכמו הלקט והציד היא תרבות כלכלית ראשנית, והתפתחה בהם הספנות שהייתה התחבורה שהובילה עודפי סחורה ממקום למקום, ומי שהיה מומחה בזאת היו יושבי החוף כדי להשתמש בידע הזה בחוכמה נדרשה תרבות שחינכה את אנשיה להמתנה בסבלנות להזדמנות המסחרית שלעולם לא הייתה קבועה אבל היית חייב כמו היום לחכות בסבלנות שזו תקרה ואז לנצל אותה בדרך הטובה ביותר. תרבות כזאת יצרה את מה שהיום אנו מכירים כתרבות הפנאי שבחברה הנוודית היבשתית התפתחה לתרבות פנאי של שהייה בצוותא סביב המדורה,שם התעדכנו בכל המאורעות שקרו בעבר הרחוק ובעבר הקרוב (אתמול ושלשום) של אלו שנעו בדרכי המסחר או של אלו שיצאו לשוד וראו בזה גבורה. והתפתחה תרבות פנאי -המתנה של אנשי החוף שחיכו להזדמנות מסחרית בבתי הקפה(בתרבות המוסלמית) או בברים (בתרבות הנוצרית) תוך כדי משחק שש-בש. כזאת היא התרבות הים תיכונית שאופינית לכל חופי הים התיכון תורכיה, יוון איטליה, צרפת ספרד וחופי הים התיכון בצפון אפריקה המוסלמית , מרוקו תוניס, לוב, מצרים, מלבד ישראל שפניה אינם אל הים.על חוף הים יש נמלים ויש מלונות ורק בשנים האחרונות ת"א פתחה את הנמל הישן כאתר פנאי מסחרי כמובן בצורה מלאכותית. בכל שאר המדינות המשמעות של תרבות ים תיכונית היא:
"עובדים, עובדים, עובדים, עד שיש די כסף.
מבזבזים, מבזבזים, ונהנים, עד שנגמר הכסף,
ושוב חוזרים לעבוד ......".
והכי חשוב להבין מהדברים לעיל שישיבה בהמתנה אינה בטלה(אגב בטלן בשפה העברית משמעותו עובד ציבור) כפי שהגדירה זאת המהפכה הציונית שבקשה להפוך עם של סוחרים לעם של עובדי אדמה.
בעזרת הסקירה לעייל ניתן לראות שהגיאוגרפיה של המקום והאקלים פיתחו שתי תרבויות שההיסטוריה שלהן שונה מאד זה מזו מצד אחד חברה חקלאית יצרנית שהניהול מתקיים בשכבה צרה מאד של אצולה ומצד שני חברה נוודית בעלת תרבות חומרית דלה מאד אבל חלוקת האחריות על הכלל כשהמנהיג נבחר מבין המועמדים הפוטנציאלים ואין העברה של מנהיגות בירושה. צריך כמובן לזכור שיש חברות שעברו מהמדבר לאזורים החקלאים ולא נטמעו לחלוטין ולהפך ואלו יצרו תרבויות ביניים בין חקלאות ונוודות ובהתאם לכך גם התפתחותם היישובית חומרית.
המשפחה והשבט
טבעי לחברה האנושית לחיות בחמולה. קשה ללדת ויש צורך בעזרת אשה מנוסה ללדת, קשה לגדל ילד שהוא תלוי וחסר ישע הרבה שנים מעבר לכל בעל חיים אחר, ולכן החברה האנושית היא מונוגמית כי האישה זקוקה לגבר שיחפרנס אותה שנים עד שצאצאיה יעזבו את הקן. בשל העובדה שאישה חסרת תקופת יחום והזמן שהיא מבייצת ופוריה בלתי ידוע יש צורך שהגבר ילווה את האישה זמן רב והתעברות דורשת ניסיונות רבים. (בניגוד לבע"ח שתקופת הייחום ברורה וכל מגע מיני סופו התעברות.) כך שהאינטרס של הגבר על מנת להצליח להעמיד צאצאים, והאינטרס של האישה שהלידה וגידול הילד דרשו מאמץ אדיר וממושך, היה לזוגיות מונוגמית. הזוגיות המונוגמית התאפיינה בחברה הראשונית, וטבעי היה הצווי האלוהי בספר בראשית פרק ב' פסוק כד' "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד." [5] אלא שברוב החברות האישה היא זו שעזבה את אביה ואמה ודבקה בבעלה בבית הוריו. דבר שהחליש את האישה שנותרה ללא גב של קשרי דם. על זה יש להוסיף את הפיחות במעמדה עקב כך שגברים היו אלו שנלחמו על אדמות, ועל משאבי ייצור אחרים מים צאן בקר וכו' וחלקם הגדול נהרג . מצב זה יצר פער מספרי בו מספר הנשים היה גבוה ממספר הגברים ואם אישה ביקשה לממש את זכותה להיות אם ובכדי לעשות זאת הייתה צריכה גבר שיפרנס אותה בתקופת הפוריות וגידול הילדים, היה עליה להסכים להיות אישתו השנייה או השלישית של הגבר שהיה בנמצא והיה מסוגל להעניק לה את ההזדמנות להיות אם. בכל תקופות ההיסטוריה האישה הראשונה הייתה תמיד ממעמד גבוה יותר מאלה שבאו אחריה וזה הרס את העזרה ההדדית והאחווה הנשית בשל התחרות על ליבו של הגבר שלא הייתה קשורה בהכרח לאהבה בין הגבר והאישה כי נשים לא ממש אהבו את הגבר שנישאו לו (אהבה היא מושג שלא היה קיים עד לזמן האחרון וגם היום היא בד"כ קצרת ימים) המאבק היה על מקום הבנים וזכותם בירושה של הבעל .
נקודה נוספת שיש להבהיר היא שבשל העובדה שהאישה עזבה את בית הוריה ולא הייתה לה תמיכה שמקורה בקשר דם, היא הייתה חסרת אונים, ותלויה בחסדי משפחת בעלה עד ליום שבנה הבכור הגיע לעצמאות. האישה חכתה בכיליון עיניים ובהרבה סבל לרגע שבנה יעמוד על רגליו כלכלית וזה היה היום שבו גם היא קיבלה עצמאות. ברור שכל אישה רצתה שבנה יהיה הילד המועדף של אביו כי זה הבטיח לו ולה עתיד כלכלי טוב יותר. המטרה הזו יצרה מאבקים סמויים וגלויים בין נשות הבעל שכל אחת רצתה את הטוב ביותר עבור ילדיה (ראו סיפור דוד ובת שבע, כולם יודעים ששלמה לא היה הבן הבכור ולא היה זה שאמור היה לרשת את דוד. גם אם אמנון ואבשלום הבכורים מתו וכלאב לא היה כשיר למלוכה הרי שעדין קדמו לשלמה שלושה בנים ביניהם אדוניה. בת שבע בעזרת מניפולציות נשיות אופיניות הצליחה לסלק את אדוניה בנה של חגית ולהוריש את כס המלוכה לשלמה. ל"גנבת" המלוכה היו השלכות נכבדות על חייה של חגית ובנה אדוניה.).ובעקיפין זה חיבל בקשר ובעזרה ההדדית בין הנשים שהפך אותן עוד יותר פגיעות ותלויות בחסדי הגברים.
החיים בחמולה היו והינם הדרך הטובה לגדל ולגדול אלא שהתרבות החקלאית ואחריה העירונית ייצרו שפע בו גבר אחד יכול היה לפרנס כמה נשים, ולנשים היה נוח שסביבן היו עוד נשים שעזרו בגידול הילדים מתוך ניסיונן. החברה החקלאות יצרה קושי נוסף לנשים בשל העובדה שגברים דבקו באדמתם , הנשים נאלצו לעזוב את בית הוריהם ולעבור למשפחתו של הבעל ששם היו אמצעי הייצור שלו-האדמה. אילו היה הגבר עוזב את בית אביו ועובר להתגורר בבית אשתו סביר להניח שהחיים של הנשים לאורך ההיסטוריה היו קלים יותר, גם אם היה נושא לאישה שתים או שלוש אחיות כמו שעשה יעקב כשנשא את לאה ורחל. העובדה שהאישה עוזבת את בית הוריה ועוברת לבית הבעל ושם היא אמורה להתחלק בו עם נשים אחרות יצרה בעיה אנושית קשה לאורך ההיסטוריה דבר שנשים לא השלימו איתו. היום המונוגמיה הולכת ומשתלטת על כל העולם גם במקומות שגברים יכולים לפרנס יותר מאישה אחת, וגם במקומות שיש מיעוט של גברים בשל הקושי האנושי שריבוי נשים יצר. ביהדות האשכנזית נאסר לשאת יותר מאשה אחת מאז חרם דרבנו גרשום בשנת 1000 בקרב יהודי המזרח שלט מנהג המזרח ז"א יהודים נשאו יותר מאישה אחת בשל הקושי לשרוד בחברה הנוודית. בחברה החקלאית בתקופות של שלום שהיה בה שפע מזון ומספר הגברים היה דומה למס' הנשים נוצרו חברות מונוגמיות הנצרות הטיפה למונוגמיות.
המשפחה והעיר הגדולה
העיר המודרנית החלה כשוק למכירת התוצרת החקלאית והיא מוקמה במרכז בין כל החמולות החקלאיות שסביבה. היה נוח יותר להחליף סחורות במקום מרכזי שאיליו הגיעו כל העודפים מהשבטים שסביב. כך נולד השוק של פעם בשבוע ואח"כ יומיים בשבוע ואח"כ נולדה יצרו בה מבני קבע ששמרו בהם את עודפי המזון ופתחו שוק קבוע כל השבוע. לעודפי הייצור החקלאי והתעשייתי שמכר סחורות לאלו שבאים מהשטחים שסביבן. עיר מתפתחת וגדלה כאשר יש עורף חקלאי גדול או עורף תעשייתי גדול. העיר הייתה גם מקום שאיליו עברו עודפי הידיים העובדות שנותבו לשמש בקודש , ז"א במקדש שהוקם עבור האלוהות בדמות הגברית שנוצרה מפרויקטים משותפים של בניית סכרים, גשרים והכשרת קרקעות.
כל אלו שעברו לעיר התנתקו לאט לאט מבני משפחתם בכפרים החקלאיים והקשרים המשפחתיים התרופפו. גם החמולות שגדלו מעבר ליכולת לנהל אותן התפצלו והקשר המשפחתי נותק. העודפים של ידיים עובדות היו ערב רב של אנשים משבטים וחמולות שונות שכולם הצטופפו בעיר ויצרו את האופי הקיים עד היום בעיר ז"א אופי של חוסר קשר אנושי וכמובן ניתוק מקשר דם. בעולם המודרני היום זה הפך את המשפחה לגרעינית אב אם וילדים, כאשר הבנים עוזבים את הבית ההורים נותרים בגפם ולעיתים אינם מכירים אפילו את נכדיהם. וכל זה תולדת שפע כלכלי.
החברה הנוודית הייתה תמיד מלוכדת יותר כי החיים היו קשים יותר ולכן התלות ההדדית הייתה חזקה יותר גם על מנת להתחלק במזון שהיה מועט ( בחברות שמקורן נוודי לעולם לא יאכל מישהו דבר מה מבלי להציע או לחלוק אותו עם האחרים) לעומת החברה החקלאית והעירונית ששפע המזון הביא לתרבות שהמזון מאד אינדיבידואלי , אנשים אוכלים לבד ולא חושבים שיש צורך לחלוק עם אחרים. תרבות השיתוף בכלל היא תולדה של מחסור, זה אופייני לחברות נוודיות, אך גם לקיבוצים בתחילת דרכם. השיתוף בחברה הנוודית היה קשור למחוייבות הגנתית של אנשי הקבוצה וזה כלל נקמת דם ושמירה על כבוד המשפחה.
העיר צפופה לא קשה לתפוס רוצח ולמצוא עדים לרצח אבל במדבר הדבר כמעט בלתי אפשרי. נקמת הדם הבטיחה שאיש לא ינצל את המדבר לבצע פשע מתוך ידיעה שגם אם הוא אישית לא ייתפס הענישה תפגע במשהו אחר מהשבט שלו. הידיעה הזאת היא נושא מרתיע עד היום. רצח על כבוד המשפחה מלמד על העובדה שהחיים במדבר קשים ויש ליצור חוקים נוקשים על מנת לשרוד בהם, כל סטייה מהחוקים המוכתבים גוררת ענישה מרתיעה. כל בן משפחה במדבר אינו יכול להתקיים בכוחות עצמו בניגוד לעיר או לכפר שהיחיד יכול לייצר לעצמו מזון, (זה לא קל אבל אפשרי –ראו את מספר הנשים החד הוריות הקיימות במדינות העשירות לעומת מספרן במדינות העניות). העובדה שאישה לא יכולה להתקיים לבד במדבר חייבה אותה לנאמנות בלתי מעורערת לגבר שפרנס אותה. מאחר וגם לגבר לא היה קל להתפרנס ולפרנס, הוא דאג שלא יפרנס ילדים שאינם שלו. כדי להבטיח שהילדים שנולדים לאשתו הם רק שלו, נוצרו חוקים שכלאו את האישה או קיימו פיקוח צמוד עליה ז"א לכל מקום שהלכה היא לוותה באחד מבני משפחתה. חשוב לציין שתופעה זאת הייתה קיימת ביוון, בתקופה המפוארת ביותר שלה , הגברים זכו באזרחות ובשפע של אפשריות פנאי, אך האישה לא הורשתה לצאת מביתה וכל זה משום שאזרחות הייתה יקרת ערך, מקבילה ל"גרין כרד" האמריקאי של היום, כולם רצו להיות אזרחים, וזה לא היה קל לקבל אזרחות ביוון העתיקה. על מנת שבנות של אזרחים לא תתאהבנה בגברים שאינם אזרחים, היו כולאים אותן בבית , ואת הנשים הנשואות גם כן, שלא תלדנה חלילה ילדים למי שאיננו אזרח. כך שהשיטה לשמור על אישה בבית איננה המצאה מוסלמית כי אם דווקא המצאה יוונית,שנים רבות לפני שנולד האיסלם.
החופש לו זוכות נשים היום מוגבל למדינות עשירות שיכולות לתמוך באזרחיהן, ורק לאלה שמסוגלות לפרנס את עצמן ואת צאצאיהן. לזכותן של החברות השבטיות / חמולתיות יש לומר שמרבית החוקים והמגבלות החברתיות באים עם עזרה ואחריות הדדית, דבר שלא קיים בחברה שבה כל גבר או אישה חיים בכוחות עצמם.יתכן שלחברה האינדיבידואלית אין בעיות כלכלית אך מה שהורס חברות שפע כאלה זו הבדידות חברתית האנושית שמביאה את חוליי השיכרות והסמים ויוצרת מצבי אבסורד כפי שניתן לראות בסרט, "אמא אני מוסלמית" המתאר נשים צעירות ומבוגרות בבריטניה שהחליטו להתאסלם.
האלוהות
האלוהות התפתחה בהתאם לאופי הגיאוגרפי שבו התקיימו החיים ובהתאם לצרכי האדם
ניתן לנסח את הדברים בדרך שאדם מאמין יהודי או מוסלמי היו רוצים לראות זאת:
האלוהות התגלתה לאדם בהתאם ליכולתו להבין ובהתאם לצרכיו ורצונו להבין. על פי הדתות המונתיסטיות האלוהים הוא מופשט וכולי-הוליסטי ז"א "מלוא כל הארץ כבודו" אך בני אדם קטנים המה ובכל שלב בהתפתחות האנושית הצליח האדם לראות רק חלק מהכוליות-האלוהות. כך אנו מוצאים את האלילים הראשונים בתקופה הפרה היסטורית מעמידים את האישה-האם במרכז חייהם כי האם –חווה אם כל חי, הייתה זו שיצרה חיים ועל כך היא זכתה למקום אלוהי. הלידה הייתה אירוע מיוחד בשל היותו של האדם יצור מיוחד שגודלו כעובר גדול פי 18 מגודלם של גורים הנולדים בטבע לכן הלידה האנושית הייתה קשה ולוותה תמיד בחשש מהמוות כך שהאישה הייתה מקור החיים אך לא מעט גם זאת שדרכה חווה האדם את המוות.
כל זמן שהאדם היה צייד או מלקט שזה מקביל לחברה נוודית, האישה הייתה האלוהות העיקרית וגודל האלוהות היה מזערי או מקביל לגודלן של בובות עם התפתחותה של החקלאות הפך כוחו של הגבר למניע את החיים כי הגבר היה פנוי לנות מתקנים להובלת מים והגבר היה זה שחרש בתחילה את האדמה בשל כוחו הפיזי, והגבר היה זה שביית את בעלי החיים ואילף אותם לצרכיו, כל המעשים הללו הפנו את העיניים אל הגבר שהפך לאל לצד האישה שהמשיכה להיות אלת הפריון וחכמת הבית, והיופי. הגבר לקח את תפקידי אל המלחמה, אל הים, הרעם, הגשם. ישנם אלים שעל פי הגיאוגרפיה של המקום משתנה מינו של האל .אל השמש ביפאן הוא נקבה אבל הקיסר הוא אל השמש עלי אדמות והוא זכר, ואכן יש קושי להבין את אל השמש היפאני במושגים מערביים. באזורים לא מעטים אל השמש היה זכר ובאחרים נקבה.
האלוהות החקלאית תחזקה פנתאון שלם של אלים שמקבילים לכל הבעיות שאפיינו את הממלכה. למצרים היה אל מדבר ואפילו שניים, אבל לא היה לה אל ים כי הים התיכון שמצפון לעמק הנילוס לא שימש את מצריים, הביצות של הדלתא לא התאימו לחקלאות ולכן ניתנה ארץ גושן לבני ישראל הנוודים רועי הצאן כי ממילא לא היה למצרים חפץ בה ואזור הדלתא שימש רק כחיץ בטחוני כנגד פלישות מצפון.
האלילות איפיינה דווקא את האזורים העשירים בעולם העתיק והמונטאיזם-האמונה באל יחיד מופשט נולדה במדבר. המדבר החדגוני, שהשמים בו נקיים מעננים מרבית ימות השנה, והגיוון הצמחי בו דל, הוא מקום שהחיים בו נמצאים רוב הזמן על בלימה, והמוות הוא מוחשי ביותר. סביבה כזאת לא עיצבה לאל דמות, והצורה המופשטת הייתה התשובה לכל מה שקורה מבלי להפריד בין סיבה ומסובב. היהדות הכירה באל המופשט בנדודיה במדבר וכשהתנחלה בארץ נאלצו מנהיגיה להלחם תקופה ארוכה באלילים המקומיים בעלי הצורה ווהתפקיד המוגדר ( בעל אשרה) ואילו האיסלם שנולד במדבר ונשאר במדבר, הפך להיות הדת שהאלוהות המופשטת נשמרת בו בקנאות.
רוב האלוהיות שקדמו לדתות המונותאיסטיות היו תשובה הגיונית לכתוב בסיפור בריאת האדם. בספר בראשית פרק א' פסוק כז' " ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו ...... " הדיוטות מבינים שאם האדם נברא בצלם אלוהים, הרי שהאלוהים הוא בצורת אדם, וכך נראו מרבית האלילים לאורך כל ההיסטוריה האנושית וגם היום. הדתות המונתאיסטיות האיסלם ויהדות שנולדו במדבר הוציאו את דמותו של האל מהפשט בספר בראשית, והפכהו למושג מופשט[6]. הנצרות שנולדה באזור הים תיכוני/מדברי, הייתה בתחילתה מאד דומה ליהדות, כשהפכה לדת המונים באזורים החקלאיים של אירופה, שינתה את תפקידו של ישו מנביא/משיח, בנצרות הקדומה, לאלוהים עצמו[7]. מצב זה לא התקבל ע"י היהדות והאיסלם, ואף לא על הנצרות המזרחית עד היום[8]. הנוצרים האורתודוקסים שנחשבו לבני התרבות היוונית והיו החכמים יותר מאחיהם הרומים בני התרבות הלטינית, לא הסכימו ואינם מסכימים על השילוש הקדוש שבו מתואר ישו ע"י הנצרות הקתולית כשילוב של האב, הבן, ורוח הקודש. הנצרות האורתודוקסית איננה מסכימה לריבוי פסלים אך מאשרת שימוש בתמונות.
הנצרות הפרוטסטנטית שהתפתחה במאה ה-16 ע"י לותר לא קיבלה את הפסלים וגם את התמונות המאפיינים את הדת הקתולית שבקשה לקרב בעזרתם את האלוהים אל המאמינים הפשוטים.
הדתות המזרחיות הזן היפאני, הברהמיזם ההודי והבודהיסטים ממשיכים משחר ההיסטוריה שלהם להאמין באלילים ברובם מתחלקים לאל הטוב ולאל הרע זכר ונקבה, שנלחמים ביניהם אך עיקר האמונה מתבססת על רוחם של אבות המשפחה שאותם עובדים ואליהם מפנים את המאווים.
הסקירה לעיל באה להסביר את הקשר בין הגיאוגרפיה ליצירה התרבותית ולדת כחלק מהתרבות. ועל מקומם של הגבר והאישה בדתות ובתרבות בעולם.
[1] הריין והדנובה הם שני נהרות ענק החוצים את אירופה ממערב למזרח וממזרח למערב בקויו רוחב 50+ ל-40+
[2] סין שהייתה תמיד תרבות חכמה הבינה שעליה להפחית ילודה וזה מה שעשתה בכפייה. המעשה מציל את הסין ממצב דומה שקיים בהודו למרות כל הביקורת עליה
[3] ד"א זה מה שקורה היום במצרים ובהודו בשל העובדה שהפלאחים לא ממש מצייתים והם גם לא ממש חכמים
[4] מזכיר מעט את מכסת ימי המילואים בצבא היום
[5] הפרוש כאן מתייחס לפשט ולא לדרש שהוא מרובה
[6] בכדי להוסיף לנושא נקודות השקפה שונות שכולן חכמות ומרחיבות את הדעת אני מוסיפה קישורית לדיון בנושא http://malki.tripod.com/Image.html על צלם אלוהים והקשר בין צלם לעץ שאיננו מעניינו של מאמר זה אבל בהחלט מסייע להבנתו
[7] ז"א האל –ישו, נברא עבורם בצלם אדם, נולד לאישה בשר ודם-מריה ופעל כאדם עד צליבתו. בדיוק כמו התרגיל הלוגי שמסביר את בריאת האדם בספר בראשית פרק א פסוק כז' " ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו ...... " .
[8] ההבדלים בין הנצרות המזרחית והמערבית טמונים בגיאוגרפיה השונה במזרח מול זו שבמערב.
