תרבות כבר אינה מלה גסה-גבריאל שטאובר
שטואובר, גבריאל. (2004). תרבות כבר אינה מילה גסה. פנים 27 ע' 67-79 חורף 2004
תקציר
ד"ר דליה שחף, מרצה במכללה לחינוך "אוהלו" /לתגובות : drdalia@012.net.il
מותר לצטט, ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת למטרות לא מסחריות
החברה החרדית היא חלק מזערי מהיהדות המסורתית. היהדות ככלל גאה בכך שהיא דת חיים ושניתן לחיות חיים מלאים ומגוונים ובמקביל לקיים מצוות . החרדים כשמם כן הם "חרדים" יותר מאחרים בקיום המצוות, ובזאת הם מבקשים לעלות את דרגת יהדותם. החרדים מחמירים עם עצמם ודורשים מבני עדתם להקפיד יותר מהמקובל בקיום המצוות ובעיקר להימנע מכול קשר עם העולם הלא יהודי ועם העולם היהודי החילוני שמאיים עליהם בשאלותיו ובאי קיום המצוות, ובעיקר חוששים הם מההתרסה כנגד האבסורד שבסייגים שלוקחים על עצמם החרדים.
הנוהג להתריס כנגד החרדים הפך ל"ספורט לאומי" תופעה, שאופיינית לציבור החילוני השרוי בבורות מבישה בכול הקשור למסורת היהודית. ההתרסה כנגד החרדים מגיעה גם מהמגזרים הדתיים שאמונתם ושמירת המצוות שלהם חזקה לא פחות, אלא שהם עושים זאת בדרך המקובלת, ז"א מקפידים שהיהדות תשמר כדת חיים, המאפשרת למאמיניה להשתלב בעשייה בעולם הזה עם הסייגים היהודיים המקובלים. במקרה זה העימות הינו על רקע של טעמים שונים בידע ובמסורת ההלכה, ושלילת ההקצנה המאפיינת את הציבור החרדי.
למה חרדי?
להקצנה החרדית שתי סיבות אחת היא הגנה מרבית על הקהילה מפני השפעות זרות. לכך רקע היסטורי-גיאוגרפי עשיר המלמד שבאותם מקומות שבהם נולדו קהילות חרדיות הייתה קיימת עוינות גדולה מצד הגויים, וחשש תמידי מהתנצרות בכוח. השפעה זו הביאה להסתגרות כמעט מוחלטת, שהגנה על הקהילה ובעיקר על הצעירים מהשפעות חיצוניות שליליות. ההתעקשות לשמר את הסגירות בכול תנאי מקבלת את תוקפה מהמשפט "חדש אסור מהתורה" כאילו התורה היא הכול ואין שום סיבה לחדש ולהתחדש. אך דווקא משפט יש בוכדי לסתור את דרכם מאחר ואם בתורה כבר יש הכול הרי שמצווה לגלות א הקיים בה וכל גילוי הוא חידוש אנושי. ניתן ללמוד את המשפט בדרך נוספת שתורחב בהמשך והיא שיהודי מצווה לתיקון עולם ותיקון זה שינוי הקיים שממילא מחדש.
דרך אחרת לראות את ההתחרדות של קהילות מסוימות היא ברצונן להתחרות בקהילות אחרות על "כתר" הקהילה המצטיינת. בעבר הייתה התחרות על הגדלות בתורה אך עם הזמן נוצרה סטיגנציה בנושא זה ומה שנותר זה להתחרות על היכלת לדכא את היצר הרע, והצגת הקהילה ככזו שלימוד התורה וקיום המצוות בה הוא לעילא ולעילא.
מסקנה זו ניתן לגזור מכך שחלק מהקהילות החרדיות שייכות לזרם החסידי. זרם החסידות נולד במזרח אירופה ע"י הבע"שט-הבעל שם טוב, על מנת לאפשר ליהודים פשוטים שחייהם לא איפשרו להם לימוד וקיום של מרבית מצוות התורה ( אלו נקראו-עם הארץ), להרגיש כחלק מהעם היהודי ולחוות את עבודת האל בדרך שונה מהלמדנות שהייתה מקובלת בקהילות אירופה הקפדניות(המתנגדים) החסידות דגלה בחופש ביטוי, ולכן זה תמוה כיצד עם הזמן דווקא קהילות חסידיות שהיו אמורות להיות ליברליות יותר ולאפשר קיום מצוות בדרך אישית יותר, הפכו לחרדיות עד כדי כך שלא ניתן כמעט למצוא הבדל בינן לבין הזרם המקביל להם שנקרא "המתנגדים" או "הליטאי". מתנועת החסידות הרחבה נותר רק הזרם של ה"ברסלבי" ( של רבי נחמן מברסלב יוצר זרם חסידי זה) שמקבל לתוכו רבים מהחוזרים בתשובה, וכמובן חסידי חב"ד (חב"ד-חכמה, בינה, ודעת: אלו שלושת עמודי החסידות ובניגוד לזרמים האחרים שהרוח הייתה עיקר בם והרי שכאן העיקר היה החכמה והדעת . מוטיבים אלו אינם מתמיהים כאשר אנו לומדים שחסידות חב"ד יצאה מלב ליבו של הקהילה הליטאית הקפדנית ביותר ביהדות). ששמרו על קווים אופייניים של רוח החסידות.
האפשרות שלישית להתחרדות היהודית יכולה להיות הרצון הבלתי מודע לחקות את הנזירות הנוצרית הרואה בנזירים את עטרת ראשם של הנוצרים הקתולים והאורתודוקסים, וזאת בשל העובדה שהם נמנעים מכול הבלי העולם הזה לפחות בתיאוריה. ובכך הם הופכים לעטרת ראשה של הנצרות שבזכותם קיימת החברה. כאשר מתחקים אחר התנהגותם של החרדים היהודים קשה שלא לראות את הדמיון בהתנהגותם לנזירות הנוצרית בכך שהם מקפידים למנוע מעצמם ולאסור על עצמם גם מה שהתורה לא אסרה, וזאת על אף העובדה שהיהדות אוסרת על נזירות ועל פרישות. עובדה זו נהירה לחרדים ולכן הם עוקפים את האיסור ומולידים צאצאים רבים אלא שאת המצווה מקיימים מבלי לאפשר לעצמם את ההנאה הנלווית .
החרדים לא פורשים למנזרים אבל דואגים להפרדה בין נשים וגברים בכול שטחי החיים דבר, שמזכיר את מנזרי הנזירים הנפרדים ממנזרי הנזירות.
כחברה מוקצנת שחבריה מתחרים ביניהם מי ימנע מעצמו יותר ומי ייהנה פחות. ברור שהכנסת "תרבות" במובן החילוני של המילה הייתה מחוץ לתחום עבורם והיוותה עוד הישג בהתמודדות עם היצר הרע
כאן המקום לציין שהדרך המוקצנת של החרדים הוליכה את היהדות החרדית הרחק משני רעיונות יהודיים מרכזיים
1. בחירה, ובחירה מחייבת ידע ללא ידע לא ניתן לבחור, 2. דת חיים ז"א היהדות מטיפה לחיים ואינה דורשת מהמאמין להתכחש לטבעו כאדם אלא לעדן את טיבו. בצורה זו יהודים השתלבו בכול העולם ובכול התרבויות והגיעו להישגים מרשימים דווקא מתוך פתיחות.
זמן פנוי-חובה לחסל
הציבור החרדי הכריז מלחמה על הזמן הפנוי והוא מקפיד שלא יהיה לחבריו זמן פנוי. במאמרו של שטאובר מובאות אמרות שפר של רבנים שהקפידו על כך שהקהילה תהייה בעיסוק תמידי ולא יוותר לה זמן לחשוב בצורה חופשית :
הדוגמא הראשונה היא של בן דמא שנשאל ע"י תלמידו "האם לאחר שלמדתי את כול התורה רשאי אני ללמוד את חכמת יוון?" ענה לו בן דמא "הרי נאמר והגית בו יומם ולילה" , אז אם תמצא שעה שאיננה יום ואיננה לילה, תוכל ללמוד את חכמת יוון. תשובה זו מלמדת אותנו כיצד דאגו לכך שלא יוותר זמן ללמוד את תרבות הנוכרים במקרה זה היוונים, שנחשבה לתרבות גבוהה ורבים מהיהודים נמשכו ללמוד אותה בנוסף ללימוד היהדות.
בימי הביניים רבים מחכמי ספרד היו בקיאים בתורה וגם בחכמת יוון ביניהם הרמב"ם והם לא ראו בכך פגם, החרדים אוסרים על כך.
דבריו של רבי טרפון "היום קצרה והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק" (מסכת אבות פרק ב' משנה ט"ו). גם אם דוגמא זו נשמעת רחוקה מהווי חיי החרדים הרי שהם משתמשים בה ובפרשנותו של הרמב"ם שאומר "משל לקוצר השנים ורוב החוכמות ועצלות בני האדם לבקשה עם רוב השכר ועם רוב התראות התורה ואזהרותיה לבקש חכמה ולימוד" ז"א הרמב"ם אינו מדבר על עבודה פיזית כפי שזה יכול להתפרש מהפשט של המשפט, הפירוש הוא שחיי אדם קצרים מלהספיק את כול מה שעליו ללמוד, ובעצלותו היהודי עוד מספיק פחות ממה שצריך היה ומכאן שאין שום צידוק לקחת מהזמן שממילא הוא קצר ולבזבז אותו על הבלי העולם הזה.
דוגמת השעון של רבי מרדכי אלתר שעון שמפגר במספר שניות שגם עליהן יש להצטער, מלמדת עד כמה יש לחסוך ולקנא לזמן שהרב רואה בו בשעון את "...הגדול בספרי המוסר כולם.....כל רגע שהולך לאיבוד אינו חוזר לעולם.... (ראש גולת אריאל, חלק א פרק עשירי עמוד רס"ב).
כאן מביא שטאובר גם את אימרתו של הרבי מקוצק " רצוני שחסידי לא יחטאו מפני שלא יהיה להם פנאי לחטוא, ולא מפני שאסור" (אמת ואמונה עמוד ק"כ). עם כול הכבוד לרבי מקוצק דרך זו המנוגדת ליהדות הרואה באדם יצור חכם ודורשת מהחברה היהודית ללמדו מה נכון ומה אסור כך שיוכל לבחור בטוב מתוך הבנה ולא מתוך חוסר ברירה. דברי הרבי מקוצק מתאימים לחברה הנוצרית שבה פשוטי העם והאיכרים הבורים היו עובדים כול חייהם ללא הזדמנות לפנאי על מנת שלא ישתכרו ויתנהגו כבהמות. היהודי זכאי היה לנוח ולהנות בשבת ובימים טובים מה שלא כן הנוצרים.
פנאי וביטול תורה
המאמר ממשיך ודן בהבדלים בין נשים לגברים כאשר גברים חייבים בלימוד תורה ולכן ממילא אין להם פנאי.נשים שאינן חייבות בלימוד תורה מה יהא עליהן איך יאחזו בהן? רבני העדה החרדים מצאו את הפסוקים המתאימים במסכת בה מציינים שאישה עשירה שאינה חייבת לעבוד במשק ביתה כי היא יכולה להטיל את העבודה על שפחותיה גם היא לא תהיה פטורה מעבודה . רבי אלעזר אומר "אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות צמר. שהבטלה מביאה לידי זימה. רבן שמעון בן גמליאל אומר"אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא וייתן כתובתה שהבטלה מביאה לידי שיעמום" ז"א גם אישה עשירה חייבת בעיסוק כלשהו כדי שלא תגיע לידי מחשבות זימה, וגבר שאינו מתיר לאישתו לעשות מלאכה כלשהי יחויב לתת לאישה גט כי שעמום זה חטא גדול. כול זה נאמר על רקע העובדה שמתן גט ביהדות הוא עניין רציני ביותר כך שאם שעמום הוא עילה לגט ניתן להבין עד כמה שעמום הוא דבר נורא.
קשה למצוא את הגבר והאישה החרדיים שסובלים משעמום. כאשר האישה יולדת ילדים רבים ועליה לטפל בהם ורבות מהנשים אף עובדות לפרנסת המשפחה והגבר מחוייב בלימוד תורה. יחד עם זה ניתן לראות שקימות מסגרות לא מעטות ל"בילוי" בחברה החרדית בדומה למה שמקובל כתרבות הפנאי בחברה החילונית על אף שהפעילות איננה מיועדת להפגת השעמום אלא מעוגנת במצוות חשובות כמו "שיעורים לנשים" מקבילה ללימוד התורה של הגבר, נשים אינן לומדות תורה אבל הן לומדות הלכות חיים אחרות , הנשים משתתפות בשיעורי ריקוד ואומניות שונים שהלגיטימציה שלהם היא שיש וחובה לשמור על בריאות הגוף על מנת שזה יכיל את הנשמה והרוח. במילים אחרות פגיעה בגוף היא פגיעה ביצירה האלוהית גם אומנויות הן לגיטימיות כי הן מפארות ומשבחות את יצירת העולם האלוהית. כך גם מקובל ורצוי לצאת לטיולים בהם האדם משבח ומהלל את יצירתו של אלוהים.
אך כדברי שטאובר העובדה שהפעילות דומה לזו הנעשית במגזר החילוני נשים רבות חשות אי נוחות וחשש שהן עלולות לעבור את הגבול החוצץ בינן לבין העולם החיולני. כך קורה שביקור בתערוכות ציורים נפסל ע"י חלק מהמנהיגים ומותר ע"י החלק האחר. לצייר זו אומנות ולאפשר לאומנים להתפרנס מאומנותם זו מצווה ומכאן שיש לעודד יציאה לתערוכה וכמובן קניית ציורים ואומנות במידה ויש ביכולתך. באותו הקשר היהדות יצרה אומנות הנקראת יהודאיקה שמביאה לביטוי את האומנות הייחודית היהודית.
תרבות-מילה רעה?
יש מי שרואה בתרבות מושג שלילי ולשם כך הוא מביא את העובדה שהמילה תרבות מופיעה בתנ"ך רק פעם אחת בהקשר של "תרבות אנשים רעים" ז"א לא ממש בהקשר חיובי שיש לאמצו אל ליבנו. אבל יש מי שמלמד על המילה "תרבות" סנגוריה וטוען שתרבות רעה הכוונה למי שמייצר אומנות בלתי צנועה או למציגים במקום שאינו ראוי, אבל קיימת לשיטתם גם "תרבות נקיה" כי מה שכתוב "תרבות אנשים חטאים" הכוונה לתלמידי אנשים חטאים ולכן אין במילה תרבות עצמה כול משמעות שלילית, והיא מקבלת את המשמעות ממה שעושים בה. כך יש תרבות רעה ותרבות טובה. חז"ל משתמשים במושג "יצא לתרבות רעה" ולפיכך יש תרבות טובה שהיא תרבות תורנית ויש תרבות רעה שהיא כנראה כל השאר.
הרמב"ם שהיה רופא ודאג לבריאות הגוף דאג לתרבות הגוף ולכן המליץ למי שנפלה עליו מרה שחורה ז"א דיכאון לצאת ממצב זה בעזרת זמר נגינה טיולים במקומות יפים וצפייה בתמונות יפות שמרחיבות דעתו של אדם. כול מה שיצרה האומנות והטבע כשר על מנת להוציא את המרה השחורה, כי ממילא אם אדם במרה שחורה לא יוכל ללמוד תורה ולכן מרה שחורה מבטלת תורה כך שטיפול בגוף ובנפש וחזרה לבריאות טובה תאפשר ליהודי לחזור ללימוד תורה ,
יהדות ותרבות חד הן
הרב יחיאל וינברג טוען שהיהדות ותרבות אינן שתי פנים מנוגדות של החיים להפך התרבות היא חלק מהיהדות אלא שהיהדות היא התרבות העליונה ז"א מי שמקיים את היהדות הוא בדרגה תרבותית גבוהה יותר מסתם אנשי תרבות. כאשר על מנהיגי היהדות מוטלת החובה לאזן בין היהדות לתרבות הכללית כדי שלא יחשבו יהודים שתרבויות נוכריות נעימות וקלות והיהדות היא בעלת תובענית וחסרת רוחניות ושמחה . (אגרות צפון אגרת י"ח)
רבי הירש מביא את הסתירה בין היהדות האורתודוקסית ליהדות הרפורמית כדי להסביר שהיהודים הרפורמים רואים את הקדמה כדבר המוחלט ואת הדת כנסמכת עליה ואילו היהודים האורתודוקסים רואים בדת את המוחלט ואת הקידמה נסמכת עליה.
פנאי במגזר החרדי
לדעת כותב המאמר קיימת סטיגמה שלילית על תרבות הפנאי של המגזר החרדי שבחלקה היא נכונה משום שהגבר והאישה במגזר החרדי מטופלים באלפי דרישות שאינן מותירות להם זמן פנוי כלשהו בהשוואה למגזר החילוני. למרות האמור לעיל קיימת צריכת תרבות שהיא שונה מהמגזר החילוני והיא מוגדרת בתוך גדרי הצניעות וההקפדה על הנחיות ההלכה. התחומים הפופולריים הם כול תחומי האומנות כמו כיור, פיסול, חיטוב, צילום, ציור שהם לגיטימיים בהחלט אבל לא על חשבון ביטול תורה, לכן הם אופיניים יותר לנשים.
יש כמובן דברים שאסור לפסל או אסור לצייר, אך מותר לשמוע מוסיקה עם ערך מוסף ז"א שהמוסיקה תהייה בעלת אורינטציה לספרות הקודש ושהמילים יהיו מכתבי הקודש, אי לכך קיים ביקוש רב מאד לפעילויות פנאי מגמתיות כאלו כמו במתנ"ס של השכונה החרדית באשדוד. בנוסף על הפעיליות שהוזכרו מותר להשתכשך בים ובמקווי מים להרגיע את הגוף ולרענן את הנפש. אך התר זה איננו חף מויכוחים בין רבנים האם מוןתר במקרה זה או אחר כמו שקרה בכפר חזון יחזקאל שרבנים אסרו על בניית בריכה למרות שעקרונית הם תומכים בטבילה בים או במקווי מים אחרים.. בסופו של דבר הבנייה הותרה ע"י הרב פיינשטין מארה"ב מן הטעם של מניעת צער מילדים שנמנעת מהם הזכות לקרר עצמם בימי הקיץ הלוהטים. בקיצור מצאו את הפסוק שהצליח להתיר את המעשה..
ספרים
תרבות קריאת ספרים היא שוברת שיאים במגזר החרדי בהשוואה למגזר החילוני משום שהאלטרנטיבה של טלוויזיה , וידיאו די,וי,די ואפילו רדיו לא קיימות לגביהם, לכן ספרים שנכתבים עבור מגזר זה הופכים ללהיטים, כאשר תמיד יהיו רבנים או מנהיגים שחיים בפארנוייה תרבותית וחוששים שגם דרך ספרים הנכתבים למגזר החרדי ע"י אנשים חרדים מסתננים הבלי העולם החילוני.
בשונה מהמגזר החילוני כול כותבי הספרים הן כותבות שהרי ספר קריאה אינו סיבה מספקת לביטול תורה של גבר, ולכן אישה שאינה מחויבת בלימוד תורה יכולה להתפנות לכתיבת ספרי ילדים.
באותה דבקות ובאותו שגשוג מייצרים תקליטורים לילדים ובהם סיפורי צדיקים .
נסיעות ותיירות
למגזר החרדי שלוש עונות מרכזיות לבילוי במרכזי הנופש והתיירות
1. בשלושת השבועות שבין תשעה באב לראש חודש אלול (אז מתחילה אמירת סליחות אצל האשכנזים)
2. חול המועד פסח
3. חול המועד סוכות
הבילוי הנופשי במגזר החרדי גם הוא חייב להיות ממוקד בהרצאות על נושא המשפחה, שיעורי תורה, מופעי טלפטיה או הופעת חזנות. כול זה בנוסף לבילוי הרגיל של בריכה, ספא סאונה וחדר כושר. ניתן לומר שמקפידים כאן שגם בפנאי לא יהיה לנופש רגע "פנאי" כפי שהשתמע מתחילת המאמר.
תיירות גם היא קיימת במגזר החרדי והיא מאורגנת להפליא בעיקר לארצות בהן קיימים מלונות שארגנו לציבור אוכל גלט כשר כלומר כשר למהדרין. גם שם הבילוי הוא במלון כמו במלון מקביל בארץ והיציאה היא לאתרים יהודיים להשתטחות על קברי צדיקים, והקבר באומן של רבי נחמן מברסלב הוא אחד מיעדי התיירות המבוקשים.
אומנות
מאד מבוקשת כפי שכבר נכתב לעיל ואפילו נולד בי"ס לצילום נפרד לנשים ונפרד לגברים. ההיתר הוא שאומנות מהללת ומשבחת את מעשי ידיו של אלוהים ולכן מותר
זמרה וחזנות
הזמר החסידי שהיה מאד פופולרי נאסר לא ברור למה. ערבי חזנות מאד מבוקשים והם מושמעים בהפרדה מלאה בין נשים לגברים. הרבה חרדים מנסים את מזלם בלימוד חזנות
עיתונות
כעיקרון מי צריך עיתונות שהרי היא מבטלת לימוד תורה ואפילו עלולה להדיח יהודי לדבר עבירה אם יתפרסמו בעיתון דברי תועבה וכפירה. אך המגזר החרדי המודע לכך יצר עיתונות, עשירה שמעניקה לציבור החרדי מדורים בנושאי חינוך ומשפחה ראיונות עם מנהיגים רוחניים ופירסומות. הוותיק והמקובל ביותר מבין העיתונים הוא "המודיע" אחריו "עולם החסידות" "כול העולם כולו" שמלא בתמונות של אד"מורים, ובכולם יש פרסומות על המקומות לבילוי הכשרים לעדה החרדית.
סיכום
הרב אייכלר אינו מרוצה מהכנסת הפנאי למגזר החרדי הוא חושש למחיקת השונות בין המגזר החרדי לחילוני וחושש מכול התעשייה המקלה על קיום המצוות. חלב צמחי, בשר צמחי ועוגיות כשרות לפסח. כול אלו אף שהם כשרים לחלוטין אינם כשרים בעיניו של הרב אייכלר החרדי כי הם שומטים את השטיח מתחת לרגלי היהודי החרדי והשטיח הוא ההתמודדות עם הקושי שבלהיות יהודי. אם לא קשה זה לא חרדי מספיק. בזאת דומים החרדים לספורטאים שאינם חדלים לשבור שיאים וכול שיא שנשבר מוביל לשבירת השיא הבא וככול שהמאמץ גדול יותר כך ההנאה גדולה יותר.
עלינו לזכור שהחרדים אינם כלל ישראל המאמין ושומר המצוות הם מיעוט שמבחינה מספרית גדל אך כחלק מהעם היהודי הם נמצאים בקצוות ואינם מבקשים להיות הרוב כי הם לעולם יבקשו להיות המיוחדים שיכולים יותר. במקרה זה היחידים שיכולים להסתפק בפחות הנאות חיים.
.
